|
האם לרפובליקת בננות היינו?
הערות לעמ"ה 139/97 (בית המשפט המחוזי בירושלים) מרכז העיר השקעות טרנסגלובליות בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים
מאת הנריק רוסטוביץ
א. תכנון מס או תכמון מס?
החברה מרכז העיר השקעות טרנסגלובליות בע"מ רכשה בחודש מאי 1993 מניות בחברת ש.ד. בע"מ, שהייתה הבעלים והמפעיל של בית קולנוע. בנובמבר 1993 רכשה מאותם מוכרים, בניין משרדים הצמוד לבניין בית הקולנוע.
כעבור מספר חודשים מכרה החברה את בניין המשרדים וחברת ש.ד. בע"מ, שבשליטתה, מכרה את בניין בית הקולנוע לאותו רוכש. התמורה מהמכירה הייתה גבוהה בשישה מליון ש"ח מהעלות של רכישת המשרדים ומניות חברת ש.ד בע"מ. בגין מכירת בית הקולנוע, חויבה חברת ש.ד בע"מ במס שבח בשיעור מופחת של 12%, וחילקה את הרווחים כדיבידנד לחברת מרכז העיר. לאחר מכן, מכרה חברת מרכז העיר את מניותיה בחברת ש.ד בע"מ במחיר נמוך מזה שרכשה אותם, ורשמה הפסד הון אותו קיזזה כנגד השבח ממכירת בניין המשרדים.
המחלוקת נסבה על חלוקת הרווח בין שתי החברות, משום שחלקו חויב, כאמור, במס מופחת. חברת מרכז העיר כשלה בניסיונה להסביר את השוני בעליית הערך של בית הקולנוע ביחס לעליית הערך של בניין המשרדים.
ב. פסיקת בית המשפט
בפסק דין ארוך ומנומק, פסק נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, כבוד השופט זיילר במספר סוגיות, ואתייחס לשתיים מהן.
סופיות שומת מס השבח
בסוגיה של סופיות השומה נפסק -
"אין חולק ששני החוקים הללו נפרדים, וכל אחד מהם מיושם על מקרים המצויים תחת "חסותו". כיוון שכך אין הרשות השניה יכולה להיכנס לתחומה של הרשות שכבר חרצה את הדין ואת השומה לפי "הדיסציפלינה" של החוק השני… אולם כשעקב שגגה, או הטעיה או רשלנות או חוסר תשומת לב, לא הבחינה רשות מס שבח מקרקעין שהעסקה שהיא התייחסה אליה אינה כפופה לדיני מס שבח מקרקעין …הרי שמלכתחילה קביעותיה לא נעשו בתחומה שלה, ופעילות מס הכנסה נעשית כדין…"
אכן, בשני חוקים שונים עסקינן. הבעיה היא, כי אם הושת מס שבח בגין מכירה, לא ניתן לבטל שומה זו באופן עקיף באמצעות דיני מס הכנסה. הדרך האחת והיחידה לבטל שומת מס שבח נקבעה בסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), ובהתאם למגבלות שנקבעו באותו סעיף.
הלכה זו, פותחת בפני נישומים שהפסידו את המערכה נגד שלטונות מס השבח אפשרות למערכה שנייה נגד שלטונות מס ההכנסה, וספק אם לילד הזה פילל פקיד השומה.
ניכוי הפסדים
בסוגיה של ניכוי הפסדים נפסק -
" המערערת טוענת כי בנסיבות אלו היא זכאית לנכות את "ההפסד" שנגרם לה ממכירת מניות ש.ד בע"מ ("הפסד" הנובע מריקון החברה מהתוכן של "שליטה בעלותית" בנכס בית הקולנוע), משום שגם עסקת מכירת המניות היא עסקת אקראי. לכך מתנגד המשיב בטענה שהדבר מנוגד לנובע מסעיף 2 לפקודה, ושהפסד מעסקת אקראי אינו מותר בניכוי. לצורך כך הוא מפנה לע"א 615/85 פקיד שומה חיפה נגד גולדשטיין (מסים ד/6 עמ' ה- 1) וכן לעמ"ה 155/97 ברנר נגד פקיד שומה גוש דן (מסים יג/2 עמ' ה- 209), יש לי ספק בטעון זה של המשיב, ואולם לא בלי היסוס אני מאשרו."
בפסק דינו, לא פרט בית המשפט מה היו היסוסיו - האם הונחו על כפות המאזניים שיקולים של היגיון חשבונאי פשוט ובריא, זכויות האזרח במדינה המתיימרת לשווא להיות דמוקרטית וליברלית, ו"מטרת החקיקה" כמאמרו של נשיא בית המשפט העליון.
ג. האמנם רפובליקת בננות?
בסיפורו של ד"ר דוליטל הייתה חיה דו-ראשית ושמה דחיק-סליק, שהייתה מדברת משני ראשיה בעת ובעונה אחת, וראש אחד היה רב עם האחר.
כך הוא פקיד השומה. כאשר סבר, כי נגרם עוול כלכלי לאוצר המדינה, לא רעדה ידו משביטל את השומה הסופית של מס השבח, והשית שומת מס הכנסה על פי היגיון כלכלי. היגיון כלכלי זה התאדה לפתע, כאשר סרב לקזז הפסד מרווח כאשר שניהם נוצרו באותה מערכת עסקאות.
לטעמי, עמדתו של פקיד השומה בסוגיה זו יאה לשלטון נוגש ברפובליקת בננות, המנסה לגבות מס בכל מחיר. הצטערתי להיווכח, כי בית המשפט בחר להרשיע מחמת הספק ולא לזכות מחמת הצדק.
|
