|
|
|
|
הלול של משה גנץ
בעקבות פסק דין עמ"נ 412/01
משה גנץ נ' מנהל הארנונה של המועצה המקומית פרדס חנה כרכור
מאת הנריק רוסטוביץ ורונית כהן-כספי
גנץ מפריח את השממה
המועצה המקומית פרדס חנה-כרכור היא מועצה חרוצה. בשנת 2000 בדקה המועצה ומצאה, כי בשנת 1995 הקים מר גנץ לול לגידול פרגיות, וגידר סביב הלול שטח קרקע של 1,423 מ"ר.
אץ רץ פקיד השומה של הארנונה, ושלח לגנץ הודעת שומה בגין הלול והקרקע שסביבו - לא לשנת 2000 בלבד, כי אם החל משנת 1995.
גנץ, שכל רצונו היה להגשים את החזון הציוני, להפריח את השממה, ולמצוא ברכה בעמלו, הגיש השגה שנדחתה וערר שנדחה אף הוא. גנץ לא אמר נואש, והגיש ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי על החלטת ועדת הערר.
הקרקע מסביב ללול
המועצה המקומית השיתה ארנונה בגין הקרקע של גנץ כ"קרקע תפוסה לכל צורך אחר" לפי תעריף של 9.62 ש"ח למ"ר. גנץ טען, כי הקרקע האמורה היא "אדמה חקלאית". בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש. ברלינר) לא קיבל את טענת המועצה ולא את טענת גנץ, וקבע, כי יש להשית ארנונה בגין הקרקע האמורה כ"קרקע לשימוש ביחד עם נכס בתת סיווג מדגרות וייצור דבש" לפי תעריף של 3.11 ש"ח למ"ר.
לדעתנו, נתפס בית המשפט לכלל טעות. בסעיף 269 לפקודת העיריות, שחל גם על מועצות אזוריות ומקומיות, נקבעה הגדרת "אדמה חקלאית" -
כל קרקע שבתחום העירייה שאינה בניין, המשמשת מטע או משתלה או משק בעלי חיים או לגידול תוצרת חקלאית או לגידול יער או פרחים; אלא, שקרקע כזאת אם היא נמצאת באזור מגורים או באזור מסחרי ואינה עולה בשטחה על 5 דונם, רשאית המועצה לראותה שלא כאדמה חקלאית, בשים לב לדרגת התפתחותו של אותו אזור.
בצו הטלת הארנונה של המועצה המקומית לא נקבע, כי קרקע המשמשת לחקלאות לא תיחשב כ"אדמה חקלאית" על פי הסיפא להגדרה. התוצאה היא, כי על כל קרקע המשמשת לחקלאות יש להשית את התעריף החוקי של "אדמה חקלאית".
גנץ השתמש בקרקע לגידול פרגיות, ולכן קרקע זו היא "אדמה חקלאית". בתקנות הסדרים במשק המדינה לשנת 2000 נקבע, כי התעריף המרבי שמותר להשית בגין "אדמה חקלאית" הוא 0.48 ש"ח למ"ר. התוצאה היא, כי בית המשפט השית על גנץ תעריף בלתי חוקי שנחקק ללא סמכות.
סופיות שומת הארנונה
לעניין השומות הרטרואקטיביות קבע בית המשפט, כי "יש להבדיל בין מי שבנה נכס כדין, תוך שהדברים מדווחים כיאות לרשויות... כך שאם לאחר מכן הרשות לא מעדכנת את ספריה ואינה דורשת ארנונה ... ניתן לטעון, כי אין הצדקה לדרישה רטרואקטיבית של המס. לעומת זאת, אם בונה אדם נכס שלא כדין אין להטיל את האשם באי דרישת הארנונה על הרשות." עוד הוסיף וקבע בית המשפט, כי "לא מדובר בהטלה רטרואקטיבית של המס, אלא על תיקון טעות והתאמת הרישומים בספרי הארנונה למצב העובדתי".
לדעתנו, צדק בית המשפט בשתי קביעותיו.
אם התברר לרשות מקומית, כי נפלה טעות ביסודות השומה (שטח הנכס, השימוש בנכס וכיוצא באלה), והיא מתקנת את השומה, אין בכך הטלת מס רטרואקטיבית. הביטוי: "הטלת מס רטרואקטיבית" מתייחס אל תיקון חקיקה בעל תוקף לשנים קודמות. הסוגיה במקרה הנידון הייתה "סופיות השומה" של שומות הארנונה שהוצאו לגנץ בשנים 1995-2000. תיקון שומה אינו הטלת מס רטרואקטיבית.
לא בכל מקרה מותר לרשות מקומית לתקן שומה שהוצאה בעבר. אולם, אם המידע המוטעה שעמד בבסיס השומה המקורית נבע מבנייה ללא היתר בנייה, והרשות המקומית לא ידעה על קיומה, אזי אין פסול בכך שהרשות המקומית מתקנת שומות של שנים קודמות.
המחדל של המחוקק
בדיני מס אחרים נקבעו העילות המתירות לפקיד השומה לתקן שומה קודמת. כך למשל, בסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין נקבע, כי מנהל מיסוי מקרקעין רשאי לתקן את השומה אם נתגלו עובדות חדשות העשויות לחייב במס או לשנות את סכום החיוב במס.
דיני הארנונה נחקקו בשנת 1934. עיקר תשומת ליבה של הכנסת נתון לתיקוני חקיקה המשפיעים על תעריפי הארנונה, ועל השתלטות השלטון המרכזי על השלטון המקומי. הגיעה העת, כי דיני הארנונה יזכו לעדנה, ולאחר ששירתו אותנו ס"ז שנים, יוחלף אוסף הטלאים הלזה בחקיקה פיסקלית מודרנית.
| |
|
| |
|
|