"חשיבות לא מבוטלת נודעת גם לשאלה האם קיימת כיום אפשרות לברר את העובדות לאשורן והאם הטעות נגרמה בשל הטעייה מצד האזרח. לדעתי, ככלל, רק במקרים מיוחדים יש הצדקה לערוך שינוי רטרואקטיבי של חיוב ארנונה. מן הראוי ששומת הארנונה תהיה קבועה ויציבה בהקדם האפשרי". כך פסק לפני מספר ימים בית המשפט העליון מפי כבוד השופט אנגלרד בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה נגד עירית טירת הכרמל. בית המשפט פסל חיוב ארנונה רטרואקטיבי שעילתו תוספת למעלה מ- 1,000 מטרים רבועים לחיוב ותחולתו 7 שנים לאחור.
בפסק הדין בעניין ט.ט. טכנולוגיה נדונו מספר סוגיות בתחום הארנונה: שומה הנוקבת בשם האישיות המשפטית הלא נכונה, סמכותו המקבילה של בית המשפט לדון בעניינים המצויים בסמכות ועדת הערר לארנונה ושאלת סמכותה של הרשות המקומית לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי. מדובר, אם כן בנושאים נכבדים וחשובים, אך בשל העובדה שרשויות מקומיות רבות שוקדות לאחרונה על סקרי נכסים ומדידות לצורך הפקת שומות אמת, מן הראוי להתעכב דווקא על הסמכות לתקן שומות ארנונה למפרע.
בפסק דינו מדגיש בית המשפט העליון את ההבדל בין הטלת שומה לתיקון שומה הנעשים באופן רטרואקטיבי. החבות בתשלום ארנונה קמה עם החלטת מועצת הרשות המקומית להטיל ארנונה ושומת הארנונה או דרישת הארנונה אינה יוצרת את נטל המס אלא רק עושה אותו בר-ביצוע. לענייננו די אם יאמר כי הטלת שומת ארנונה רטרואקטיבית אינה אפשרית מבחינה טכנית, שכן על מועצת הרשות המקומית לקבל החלטה על הטלת הארנונה לפני תחילת שנת הכספים. כמו כן, הטלת מס למפרע עומדת בסתירה לעקרון החוקיות ויש לצאת מנקודת ההנחה שהיא לא תעמוד במבחנו של בג"צ. לעומתה של הטלת הארנונה למפרע עומד תיקון שומת הארנונה הרטרואקטיבי (למפרע), זה החל על תקופות קודמות למועד עריכתו והמשמש כבסיס להתדיינויות משפטיות בלתי פוסקות.
על תיקון שומת מס באופן רטרואקטיבי חלים הדינים הנוגעים לתיקון וביטול החלטה מנהלית. הוצאת שומת הארנונה מהווה החלטה מנהלית מובהקת וככזו חלה עליה במשך שנים הלכת נכסי י.ב.מ. (ע"א 433/80), לפיה רשאית הרשות לתקן החלטה מנהלית אם מקורה בטעות טכנית משרדית או בחריגה מסמכות ובדרך כלל אינה רשאית לעשות כן מקום שמדובר בטעות שבשיקול דעת.
לפני יותר משנה ניתן פסק הדין בעניין ע"א 975/97 עילבון נגד מקורות, שם הועתק מרכז הכובד לאינטרס ההסתמכות של הנישום. במקרה עילבון נפסק, כי ידו של בית המשפט תהא קפוצה במתן רשות לתיקון שומות ארנונה באופן רטרואקטיבי, בין היתר משום הפגישה הקשה בעקרון החוקיות ובאינטרס ההסתמכות של הנישום בארנונה. בעניין ט.ט. טכנולוגיה הלך בית המשפט העליון צעד נוסף ויישם את שקבע בעניין עילבון על תיקון שטחים רטרואקטיבי של שומות הארנונה.
בית המשפט חזר על הקביעה כי יש לתת משקל נכבד לאינטרס ההסתמכות של הנישום המכלכל את צעדיו בקפדנות. עוד נקבע, כי תיקון שטח הנכס לצורך הטלת ארנונה אינו אפשרי במקרה דנן הואיל והנישומה לא הטעתה את העירייה לגבי השטח והאשם בטעות אינו רובץ לפתחה. במקרה הנדון אף לא הוברר מקור הטעות, היינו האם הייתה טעות במדידה מלכתחילה, או שמא מדובר בשינוי בגודלם של השטחים המוחזקים במהלך השנים.
לפסיקת בית המשפט העליון חשיבות ראשונה במעלה לגבי ביצוע סקרי הנכסים והמדידות שעושות בשנים האחרונות הרשויות המקומיות. לא אחת מקבלים נישומים שומות מתוקנות באופן רטרואקטיבי שעילתן תיקון טעות בגדול השטחים המחויבים בארנונה. לעיתים הדבר נובע מתוספות בנייה שנעשו שלא כדין וללא היתר, ובמקרה כזה נראה כי תיקון השומה עומד במבחנים שנקבעו על-ידי בית המשפט העליון בעניין ט.ט. טכנולוגיה. לא כך כאשר מדובר בטעות אחרת שאין מקורה בהטעיה או מחדל מכוון של הנישום ובמקרים אלה לא יותר לתקן את השומה למפרע. כאן המקום לציין, כי לנוכח ההגנה על אינטרס ההסתמכות המשתקפת מפסיקתו של בית המשפט העליון, אין הבדל בין תיקון שומה הנעשה בתוך שנת הכספים עליה הוא חל, לבין תיקון שומת ארנונה המתייחס לשנות כספים קודמות. אלה כאלה פוגעים באינטרס ההסתמכות של הנישום ויש להניח כי לא יזכו לאישור בתי המשפט.
בהקשר האמור יש לציין, כי דין שונה חל על תיקון שומות ארנונה למפרע ("פתיחת חיובים") הנעשה ביוזמת הרשות, לבין תיקון שומות הנעשה לבקשת הנישום. המדיניות הנוהגת, ובצדק, היא שאין זהות (סימטרייה) בין הרשות לבין הנישום. בנושא זה נראה שדמו של הנישום סמוק יותר מדמה של הרשות המקומיות והוא יזכה לעיתים קרובות יותר לפתוח את שומות הארנונה שלו כאשר מדובר בתיקון הנדרש לטובתו.
_____________________
