|
אין להקיש מן הפטור בחוק מס שבח על פטור ממע"מ*
ע"ש 1506/00 חסן משה נ' מע"מ אשדוד
עובדות – המערער היה רשום במע"מ כ"עוסק מורשה" בתחום שיפוצי מבנים והחזקות מבנים. המערער מכר, במהלך השנים 1992-1995 ארבע דירות לרוכשים שונים. את הדירות בנה המערער בעצמו על מגרשים שרכש תקופה קצרה קודם לכן. המערער לא דיווח למע"מ על אף אחת מן המכירות הנ"ל. המשיב שם את המערער לפי מיטב השפיטה. מכאן הערעור. לטענת המערער, כל מכירות המקרקעין בגינן הוצאה השומה אינן חייבות במע"מ, שכן הן היו מכירות ורכישות לסירוגין של דירות למגוריו הפרטיים.
כבוד השופט אלון יוסף (ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע) – נדחתה טענת המערער לפיה, כיוון שכל הדירות שמכר הוכרו על ידי מנהל מס שבח כמכירות של "דירות מגורים" וניתן במכירתן הפטור הקבוע בסעיף 49 לחוק מס שבח, הוא פטור גם מתשלום מע"מ, שכן כוונת המחוקק היא כי נישום המוכר דירת מגורים יהיה פטור מכל מס.
ביהמ"ש הצביע על התכלית השונה של חוק מע"מ, שהוא מס עקיף, מתכליתו של חוק מס שבח, שהוא מס ישיר. המחוקק בחוק מע"מ לא הבדיל עסקת מכירת דירת מגורים מעסקאות אחרות והיא תחויב במע"מ בהתאם לכללים הקבועים בחוק מע"מ (כאשר נמכרת בידי מי שאינו עוסק, למי שהוא מלכ"ר או מוסד כספי, או למי שאינו עוסק). מטרות הפטור במכירת דירת מגורים הקבועות בחוק מס שבח שונות ממטרות חוק מע"מ, ולכן אין להקיש מן הפטור בחוק מס שבח על פטור ממע"מ. יש לבחון אך את השאלה האם מכירת דירת המגורים תיחשב כ"עסקה" כהגדרת חוק מע"מ. נקבע, כי עסקאות מכר הדירות נעשו על ידי המערער כ"עוסק". זאת, מן הסיבות הבאות:
א. עיסוקו הקבוע של המערער הנו בתחום הבניה והמקרקעין.
ב. רצף ותדירות מכירות המקרקעין נושא אופי עסקי בעליל. שלושה מתוך ארבעת הבתים שבנה המערער נמכרו תוך פחות משנתיים מיום רכישת המגרש עליו נבנו.
ג. כל ארבעת הבתים שנמכרו, נרכשו מלכתחילה כמגרשים והמערער, הוא זה שהשביח אותם, בנה אותם ומכר אותם סמוך מאוד להשלמת בנייתם.
ד. כל המכירות הנ"ל בוצעו תוך הפקת רווחים גבוהים למערער. בנוסף, המערער, שלא דיווח על המכירות גם למס הכנסה, הגיע להסכם עם שלטונות מס הכנסה לפיו הוספה לו הכנסה חייבת בגובה 240,000 ש"ח בגין המכירות. המערער עצמו הגדיר את מקור ההכנסות כ"עסקי קבלנות הבניה" שלו.
נדחתה טענת המערער לפיה מן הדין היה, שמחירי רכישת המגרשים ועלויות הבניה של הבתים ינוכו כתשומות.
שלושה מן המגרשים נרכשו מאנשים פרטיים, ואילו לגבי המגרש שנרכש מעוסק מורשה הסכים המשיב, לפנים משורת הדין, לאפשר כניכוי מס תשומות את סכום המע"מ המשוער בגין הרכישה. זאת, על אף שהמערער לא הציג חשבונית מס. החיוב במע"מ הנו בהפרש שבין מס העסקאות שנגבה על ידי העוסק לבין מס תשומות ששילם העוסק בעת רכישת הנכס או השירות. בענייננו, המערער לא חויב כלל במע"מ בגין הרכישות מנישומים שאינם עוסקים, ולא הוצאו כלל חשבוניות בגין הרכישות. ביהמ"ש קבע, כי הקביעה שבשומה לפי מיטב השפיטה חייב המשיב לנכות על פי מיטב השפיטה גם את התשומות המשוערות נדחתה בע"א 401/82 (אלפהל). כל המקרים בהם התאפשר ניכוי מס תשומות בשומה על פי מיטב שפיטה הם כאשר הוכח תשלום מס תשומות, אף אם לא הומצא מסמך בגינו לפי סעיף 38 לחוק מע"מ. בענייננו, לא חויבו רכישות המקרקעין על ידי המערער במע"מ לכן אין בסיס לניכוי מס תשומות בגינן.
המערער לא הוכיח מהו סכום מס התשומות ששילם בגין הוצאות הבניה ולא הראה כי הוצאה כלשהי מהוצאות הבניה חויבה במע"מ או כי שולם מע"מ בגינה. לכן המערער לא הניח יסוד כלשהו למשיב לשום לפי מיטב שפיטתו את מס התשומות בגין עלויות הבניה. ביהמ"ש קבע, כי סעיף 5(ב) לחוק מע"מ לא חל בענייננו שכן המערער לא רכש דירות ממי שאינם עוסקים, אלא מגרשים עליהם בנה הוא עצמו דירות.
הערעור נדחה. ניתן ביום 18.4.2002. ב"כ המערער: עו"ד פנקס. ב"כ המשיב: עו"ד קרץ.
________________
* הכתבה התפרסמה בגיליון 154 של מס-פקס העיתון המקצועי לענייני מסים, טל' 6966416 פקס 6953991 masfax@bezeqint.net
|
