עמוד 18 האוטו שלנו גדול וצפוף ולא בטוח איזון אינטרסים נכון בין מגבלות תקציב (חסכון בדמים) מול מילוי תפקיד הרשות (חסכון בדם) מאת אפרת ואש, עורכת-דין סיפור המעשה כולנו מכירים את האוטובוסים המסיעים את ילדינו למוסדות החינוך, לפחות מי שאינו מסיע את ילדיו, או אינו סומך על התחבורה הציבורית. מתברר, כי חוקי התעבורה אמנם חלים על הסעות אלו, אלא אין בהם להגן על בטיחות הנסיעה באוטובוסים. ומעשה שהיה כך היה: במועצה האזורית דרום השרון הוקם בזמנו ישוב קהילתי בשם "נירית". ילדי הישוב הלומדים בבית-הספר היסודי נרשמים לבית-הספר בכפר מל"ל. המועצה האזורית מעמידה אוטובוסים להסעתם. משרד החינוך משתתף במימון ההסעות, באופן חלקי. באוגוסט 1996 קיבל הישוב נירית הודעה מהמועצה, כי מתחילת שנת הלימודים הקרבה, יוסעו תלמידי נירית לכפר מל"ל בשני אוטובוסים במקום שלושה, כפי שהיה עד אז. חשבון מהיר העלה, כי בכל אוטובוס יוסעו קרוב ל-70 תלמידים. זאת, עקב שינויים שעשה משרד החינוך במדיניות התקצוב של המועצות לגבי הסעות תלמידים. המועצה סירבה לדרישת הישוב לשוב ולהעמיד לצורך ההסעות שלושה אוטובוסים. ההליך המשפטי עתרו נציגי נירית לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בבקשה להצהיר כי המועצה תקצה שלושה אוטובוסים. ניתן צו עשה זמני לפיו המועצה תקצה שלושה אוטובוסים לנירית, עד תום הדיון בבית-המשפט. במהלך הדיון המליץ בית-המשפט המחוזי כי משרד התחבורה ישקול מחדש את תקנות התעבורה, המאפשרות, לכאורה, הסעה "צפופה" של ילדים באוטובוס. שר התחבורה מינה ועדה, שהמלצותיה הונחו בפני בית-המשפט. הדו"ח הוגש ב-29.6.98, ואושר ב-8.5.2000 ע"י שר התחבורה. לפי הדו"ח, ילדים עד גיל 14 שנים, מותר כי יסעו שלושה בכל מושב באוטובוס המיועד לשני נוסעים, מלבד המושבים שמאחורי כל אחת מהדלתות, והמושב שאחורי הנהג. במושב האחורי בסוף האוטובוס ישבו 5 נוסעים בלבד. כן הומלץ להנחות את מנהלי מח' החינוך ברשויות המקומיות בדבר אופן ישיבת התלמידים: הילדים הגדולים יותר (גילאי 13 +) ישבו בזוגות במושבים לגביהם רשאים לשבת 2 נוסעים בלבד ו/או במושב האחורי שם רשאים לשבת 5 נוסעים בלבד. מצב זה יאפשר לרוב הילדים בגילאי 13+ גדול יותר יתכן גם מצב שחלקם יסע כשהוא יושב עם שני ילדים צעירי יותר במושב אחד. למען הסדר הטוב בחנה הוועדה אף מצב בו תלמיד כאמור ייסע בעמידה (הגם שמצב זה לא מחויב המציאות). בניתוח נתוני התאונות התברר כי בפועל אין בכך סיכון ממשי שמעל הרגיל בנסיעה באוטובוס. לאחר הגשת הדו"ח, טענו נציגי נירית, כי אכיפת הסדרי הישיבה כפי שהומלצו על-ידי הוועדה, מצריכים ליווי בהסעות על-ידי מבוגרים שישגיחו על הילדים, כדי לבצע את המלצות הדו"ח. הוועדה התכנסה שוב ביום 2.9.99 לדון דיון משלים לפי בקשת שר התחבורה. השורה התחתונה של דיון זה: הוועדה לא המליצה "להרחיב את הדרישות לליווי מבוגרים מטעמים ארגוניים ותקציביים". למועצה ולמשרד החינוך אין הסבר כיצד ייאכפו סדרי הישיבה באוטובוס, בהעדר ליווי על ידי מבוגרים. אין בפיהם טענה, כי 70 ילדים שגילם אינו עולה על 14, יצייתו להוראות החדשות, ללא השגחת מבוגרים. להפך, בהקשרים אחרים הוזכרה בדיוני הוועדה המקצועית התנהגות פרועה של הילדים !!! פסק-הדין הראשון בדצמבר 2000 ניתן פסק-דין בו דחה בית-המשפט המחוזי את המלצות הוועדה, ואת אימוצן על-ידי המועצה ומשרד החינוך. היות והוועדה לא דחתה את עצם הצורך בהעמדת מלווים מבוגרים בהסעות, אלא נמנעה מהמלצה על ליווי מבוגרים בגלל שיקולים שאין להם דבר עם בטיחות. זאת, תוך חריגה מכתב המינוי של הוועדה, בו נקבע מפורשות כי הוועדה תבחן את הסדרי ההסעות במערכת החינוך, תוך מתן דגש לבטיחות הנסיעה, על כל שלביה. בטיחות הנסיעה היתה הנושא המרכזי לבדיקתו מונתה הוועדה, אך העדר המלצה על ליווי מבוגרים, משיקולים "ארגוניים ותקציביים", אין לו דבר עם שיקולי בטיחות. לפיכך, ועקב הביקורת החריפה על הוועדה, הורה בית-המשפט למועצה לשקול עצמאית האם הסעת 70 ילד באוטובוס אחד ראויה היא, בהתחשב בכל העובדות שנקבעו ע"י בית-המשפט. בהנחה שיידרש למועצה זמן לדיון מחודש ולמתן ההחלטה החדשה, הורה בית-המשפט כי עד תום שנת הלימודים השוטפת (30.6.2000) ימשיכו ההסעות להתבצע בשלושה אוטובוסים ולא שניים. הערעור הוגש ערעור על פסק-דין זה לבית-המשפט העליון. בדיון שם, בהסכמת כל הצדדים, הוחלט לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין ולהחזיר את העניין לבית-המשפט המחוזי, כדי שיתייחס להתפתחויות שאירעו לאחר מתן פסק דינו, כולל הדיון המחודש שנטען כי ערכה המועצה, החלטתה החדשה, וכולל תיקון תקנות התעבורה (תקנה 84(ז)), בהתאמה להמלצת הוועדה אשר זכתה כבר לביקורתו הנוקבת של בית-המשפט המחוזי. טענות חדשות ב"סיבוב השני" בעקבות כך, תיקנו הצדדים טיעוניהם במחוזי. טיעון חדש (א)- עתה, טענו המועצה ומשרד החינוך, כי הסדרי הישיבה "החדשים" יבוצעו ע"י הנהגים, שיקבלו הדרכה מתאימה. אלא שהתברר כי האוטובוסים נשכרים מחברה ויש תחלופה של הנהגים, שאינם עובדי המועצה. מכאן ברור כי אין לסמוך על כי הנהגים יידעו כיצד עליהם לנהוג לצורך ביצוע ההסדר התעבורתי החדש. ובלשון בית-המשפט: "ללא מתן דעת על השאלה כיצד נהג, המסיע 70 ילדים בכביש סואן יתפנה, תוך כדי נסיעה, להשגחה על סדרי הישיבה של הילדים". הסדר תעבורתי לפי המלצות הוועדה, בנוסח החדש, הנעדר המלצה לליווי מבוגרים, תוך ידיעה (עקב פסק-הדין הראשון) כי אין יכולת לבצע את ההסדר הזה, לוקה בחוסר סבירות, ולכן דינה בטלות. טיעון חדש (ב) – נטען כי המועצה דנה מחדש בעניין והחליטה מה שהחליטה, בעקבות הפסק הראשון. נקבע עתה, עובדתית, כי הדיון לא התקיים, אלא התקיים רק דיון בודד של "צוות מקצועי" במועצה, שלא בחן כלל כיצד תבוצענה ההוראות החדשות. הצוות אימץ רק את המלצות ועדת שר התחבורה, ותיקון תקנות התעבורה. ברם, שיקול הדעת האם לנהוג לפי ההסדר המומלץ, אם לאו, הוא של המועצה. הצוות המקצועי לא הפעיל שיקול דעת, ואם שקל שיקול כלשהו, היה זה השיקול התקציבי (שוב!). המועצה הרי מורכבת מנציגי ציבור ששיקוליהם עשויים להיות שונים ונרחבים מאלה של הצוות המקצועי: אלא הדיון היה רק בצוות מקצועי, וכלל לא בפני המועצה. לפיכך, בהעדר התייחסות להיבט הבטיחותי, המשך העיסוק הבלעדי בשיקולי תקציב, ואי-דיון במועצה, לא מולאו תנאי פסק-הדין הראשון. טיעון חדש (ג) – מסוג "שאלת קיטבג": המועצה טענה עתה, כי הענות לבקשת נירית תביא לאפליה לטובה (!) של ילדי נירית. בית-המשפט יורה בחזרה וקובע כי כל אשר נאמר בפסק-דין זה מחייב את המועצה ומשרד החינוך לגבי כל ההסעות במועצה, ולא רק לגבי ילדי נירית. לא יעלה על הדעת שכגוף ציבורי, תמשיך המועצה באותה הדרך הפסולה, לגבי ילדי ישובים אחרים. טיעון חדש (ד) – אי-בהירות בנוגע למימון ההסעות, בין המועצה לבין משרד החינוך. למעשה, זה מיחזור של טענות קודמות. נקבע עתה, כי חובת המועצה לקיים מוסדות חינוך חובה, אינה מותנית בקבלת כספים מהמדינה. השתתפותה של המדינה היא חלקית ונקבעת על ידה. חוסר הבהירות אינו צריך להשליך על דרך תפקודה של המועצה, כרשות חינוך מקומית. כך גם בנוגע להסעות: יש צורך בהסעת הילדים לבתי ספר, ועל המועצה לדאוג להסעתם הבטוחה. איזה חלק של הוצאות אלה ימומן על ידי אוצר המדינה - הוא ענין שבין הרשות המקומית לבין המדינה, ואינו עניינם של הילדים המוסעים. פסק הדין השני ב-5.5.2002 ניתן פסק-הדין הנוסף. בחלק האופרטיבי הוצהר כי על המועצה להסיע תלמידי נירית לכפר מל"ל באמצעות מספר אוטובוסים שיאפשר לתלמידים לשבת שניים בכל מושב בכל האוטובוס, אלא אם יש באוטובוס מושב המיועד מראש ע"י היצרן לישיבת יותר משני תלמידים. לכן, כל עוד מבוצעת ההסעה באוטובוס המיועד ל-55 נוסעים, על המועצה להעמיד להסעת תלמידים תושבי נירית שלושה אוטובוסים. הערות לסיום פסק-הדין "יבש", אך מאחוריו ניכרת דאגה כנה לשלומם ובטיחותם של ילדים צעירים הנוסעים יום-יום קילומטרים רבים, ללא ליווי מבוגרים, כאשר עליהם מופקד נהג/ת בודד/ת, ללא הדרכה מתאימה, עם תחלופה תדירה, ובלי יכולת על-אנושית לשלב נהיגה אחראית עם השגחה על התנהגות הילדים ועל סדרי ישיבתם. מי מאיתנו לא נתקל בהתנהגות פרועה של ילדים באוטובוס, בכאבם ובכיים של ילדים חלשים או קטנים יותר, ובקוצר-ידיהם של האחראים על ההסעות בבתי הספר? ד"ר קלינג, מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, רגיש לכך יותר מן האחראים על התקציב במועצות ובמשרד החינוך, ומעדיף חסכון בדם על חסכון בדמים.