עמוד 19 הוועד למען (עסקני) החייל מאת ד"ר אמנון טליתמן הם הגיעו אלי בשמונה בערב. זה היה בדיוק ברגע הקריטי כשעמדתי במטבח, מפריד ביד דואגת את הפשטידה הרכה מדי מהתבנית. שנים עברו והם לא יצרו אתי קשר. קיוויתי שכבר שכחו אותי שם. באופטימיות שקטה תכננתי לי חיים של שלוה. רק אני וכלבתי הנאמנה "חופש", וכמובן ערוגת הוורדים שלי. אך אנשי הארגון היו נכונים ונחושים כתמיד. הסוכנת שלהם לא ידעה רחמים. היא הייתה מצוידת בטקטיקות החדות והמשוכללות ביותר: "זה מהוועד למען החייל" אמרה, "האם תתרום למען החיילים הפצועים?" התאוששתי כמיטב יכולתי ממכת החוצפה. עניתי שאני סולד מסחיטה רגשית ולפיכך לא תהיה בינינו עסקה. טקטיקה חדשה זו של סחיטת תרומה "לחיילים הפצועים" באה לעולם בגלל תדמיתה הגרועה של האגודה וירידה קשה בתרומות של הצבור. קראנו את הפרסומים בתקשורת על התנאים והמשכורות המוגזמים של המנהלים בארגון התנדבותי זה. הצבור מגיב בכעס ומפסיק לתרום, בבחינת "אנו תורמים והם חוגגים?" שתי הצעות לנו לוועד למען החייל: 1. אל תעשו שימוש מסחרי בפצעי החיילים. כולנו יודעים כי הפצועים מטופלים היטב ללא קשר להתרמות מאולצות כאלה. למדינה בתי חולים מצוידים היטב המשרתים את הפצועים. חיל הרפואה עושה כל מה שעליו לעשות. יש משפחות, חברים, מפקדים וכל העם שתומך ודואג, אופוזיציה וקואליציה. אין זה יאה לנגן על נקודה רגישה ללא צורך רק כדי להעלות את מפלס התרומות . 2. לגבי התדמית הגרועה של האגודה עקב הפרסומים על משכורות שמנות ותנאים למנהליה, הרי שרצוי להפסיק את עבודתם ולהחליפם. אזרחים רבים מציינים פרסומים אלה כסיבה לסרבנות תרומה. אבל אם יפטרו את העסקנים, מי ינהל את הטעון ניהול? התדמית הנקיה שהארגון יעטה היא חיונית, אך יש גם לשבץ אנשים לתפקידים השונים. ובכן, ניתן לאתר בנקל גמלאים רבים וטובים המייחלים להתנדב לתעסוקה של ממש. ניתן יהיה לבחור מתוך קהל גדול שיבוא להתנדב: אנשי מנהל, כספים, ארגון, וצבא, בוגרי המגזר העסקי, השירות הציבורי וההתיישבות העובדת. יבואו אנשים טובים ומנוסים, שיתייצבו גאים וזקופים למלא את תפקידי הניהול השונים בוועד למען החייל. תפקידים שאין מכובדים מהם! הם לא יבקשו משכורת. הם לא דורשים תנאים. אולי רק ספל קפה והסעה הביתה. הם - יתנו את הנשמה. אנו - ניתן להם הוראת קבע לחשבונותינו.