פרשת זאב נאמן העלתה מחדש לסדר היום את מערכת היחסים בין פקידי השומה ופקידי הגבייה של
הארנונה לבין ציבור הנישומים.
בשלושים ושתיים השנים האחרונות נפגשתי עם מאות פקידי שומה וגבייה של ארנונה, ובמרבית המקרים
כמייצג נישומים שביקשו להפחית את חיובי הארנונה, לקבל הנחות ופטורים, ולדחות את מועדי התשלום.
באתי להעיד כאן, כי רוב רובם של פקידים אלה הם פקידי ציבור נאמנים, הגונים ומנומסים, שנפל בחלקם
תפקיד לא קל של גביית מסים מעם סרבן ומתוחכם. איני מתקנא בהם על תפקידם, ושליחות נטלתי על עצמי ללמד אותם ואת
הנישומים לקיים תקשורת חיובית ועניינית על מנת לגשר מעל המחלוקת הטבועה בניגודי האינטרסים ביניהם.
אין להקיש מהמקרה המצער של זאב נאמן על עמיתיו ברשויות מקומיות אחרות. אכן, לא כל פקידי
השומה והגבייה של הארנונה ראויים להימנות על ל"ו הצדיקים, רובם ככולם לוקים במגרעות שכולנו לוקים בהן, אבל בשורה
התחתונה זהו ציבור שממלא את תפקידו החשוב באופן סביר וראוי, ויש לכבד אותם על התפקיד כפוי הטובה שהם מקיימים.
ופטור בלא כלום אי אפשר, ועצה טובה לי לציבור הנישומים והפקידים כאחד. גורלו של כל אחד גלגל אותו
להיות נישום בארנונה או גובה מטעם המלכות, ורק יד המקרה הציבה את פלוני מצד זה של השולחן את פלמוני מצידו האחר. אם
נכבד זה את זה, אם נטה אוזן קשבת זה לטענותיו של זה, ואם לא נתחפר באמיתות מוחלטות (ואין כאלה בדיני הארנונה), יש סיכוי
שנוכל לסיים את מרבית המחלוקות סביב שולחן הדיונים, ואם לאו
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
