אין חולק כי אל התובעת נשלחו גובים לגבות חוב ארנונה נטען בסך של 1,800 ₪, בגין נכס ששכרה בעבר. אין חולק כי התובעת למעשה לא חבה כל חוב ארנונה, ומקור החוב הנטען היה בטעות של פקידת הנתבעת, אשר לא רשמה את דבר ההודעה על הפסקת החזקתה של התובעת בנכס. אין חולק כי בסופו של דבר לא שילמה התובעת את החוב, וכי אחרי שהסבירה לגובים כי מדובר בטעות והם ערכו בירור, עזבו את המקום.

התובעת טוענת בכתב התביעה כי הגובים שהגיעו אליה "עשו לי שם בלגן ובושה לפני ההורים והשכנים שלי" וכי בשל טעות הנתבעת נגרמו לה "עוגמת נפש, עצבים ואי נעימות".

בעדותה סיפרה כי הגובים חיכו לה ברכבם, ובלא שיצאו ממנו, בעודה ברחוב, באופן פומבי ולעיני בנה ואנשים אחרים, פנו אליה בדרישת תשלום באופן תוקפני ועולב, תוך שהם מרימים את קולם ומודיעים כי לא יעזבו את המקום עד שלא תשלם את החוב במזומן. היא אישרה כי בסופו של דבר לאחר שעמדה בתוקף על כך שאינה חייבת חוב כלשהו, עזבו את המקום בלא לגבות דבר.

לאחר ששקלתי בדברים, סבורני כי אכן לתובעת נגרמה עוגמת נפש עקב פעולת הגביה שננקטה נגדה בשל טעות הנתבעת ברישום. טעות זו ברישום הינה בגדר התרשלות, והתובעת זכאית לפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לה בגינה. אדגיש, כי גם אם אקח בחשבון שטעויות עלולות לקרות, בפרט במנגנון גדול ומסורבל, הרי שלא היה מקום לפנית הגובים אל התובעת בראש חוצות תוך העמדתה במצב בלתי נעים מול בנה ומכריה. לא למותר לציין כי הגובים עצמם לא הובאו לעדות ואני נותנת אמון בדברי התובעת, לפיהם מצאו הגובים לנכון לנהל את השיג והשיח עם התובעת ברחוב, מחלון רכבם. לטעמי, ראוי היה שימתינו לכניסתה לביתה וינהלו את הבירור עימה באופן דיסקרטי וענייני, בין כתלי הבית. בנוסף, אין צורך לומר כי אין מקום להרמת קול והתנהלות מאיימת.

כאשר אני אומדת את מידת עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת, ותוך שלטעמי הפריזה התובעת במידה לא מבוטלת בתיאור האירוע והשלכותיו, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 750 ₪.

הסכום ישולם בשיק שישלח אל התובעת בתוך 30 יום.

ניתן היום, ד' אדר תשס"ט, 28 פברואר 2009, בהעדר הצדדים.

כתבה בנושא