גובי הארנונה הגיעו לביתה של שירין, ולדבריה, עשו לה בלגן ובושה לפני ההורים והשכנים, וגרמו לה לעגמת נפש, עצבים ואי נעימות. הגובים חיכו לשירין ברכבם, ובעודה ברחוב באופן פומבי ולעיני בנה של שירין ואנשים אחרים, פנו אליה בדרישת תשלום באופן תוקפני ועולב, תוך שהם מרימים את קולם ומודיעים, כי לא יעזבו את המקום עד שלא תשלם את החוב במזומן. בסופו של דבר, לאחר ששירין עמדה בתוקף על כך שאינה חייבת חוב כלשהו, עזבו הגובים את המקום בלא לגבות דבר.

בית המשפט לתביעות קטנות, השופטת שירי רפאלי, פסקה, כי לשירין נגרמה עגמת נפש עקב פעולת הגביה שננקטה נגדה בשל טעותה של העירייה ברישום, שהייתה התרשלות. למרות שטעויות עלולות לקרות, קבע בית המשפט, שהגובים לא היו אמורים לפנות אל שירין בראש חוצות תוך העמדתה במצב בלתי נעים מול בנה ומכריה. ראוי היה, שהגובים ימתינו לכניסתה לביתה של שירין, וינהלו את הבירור עימה באופן דיסקרטי וענייני, בין כתלי הבית. אין צורך לומר כי אין מקום להרמת קול והתנהלות מאיימת. העירייה חויבה לפצות את שירין ב- 750 ש"ח.

לדעתי, שירין טעתה בכך, שהגישה את תביעתה לבית המשפט לתביעות קטנות ולא לבית משפט השלום. הטעות האחרת היא, שהתביעה הוגשה בגין עגמת הנפש שנגרמה לה ולא במסגרת חוק איסור לשון רע. על פי חוק זה, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בגובה של כ- 55,000 ש"ח ללא צורך בהוכחת הנזק, ורשאי הוא לפסוק סכום כפול אם הוכחה כוונה מצד הנתבע לפגוע בתובע.

אילו הייתה התביעה מוגשת בבית משפט השלום, ואילו היא הוגשה על הסך של 110,000 ש"ח, ניתן היה לצפות, כי שירין הייתה זוכה לפיצוי של כמה עשרות אלפי ש"ח.

הזכות לנקוט בהליכי הגבייה המנהליים שניתנה בפקודת המסים (גביה) למדינה ולרשויות המקומיות היא כלי רב עצמה, המקנה לפקיד את הסמכות שמוקנית רק לשופט. לפני ששופט נותן צו עיקול הוא נותן לחייב הזדמנות להגיב, והוא שוקל את טענותיו באופן אובייקטיבי.

מאז שנת 2000, שבה ניתנה הסמכות לפקידי העירייה לפעול לפי פקודת המסים (גביה), הוגשו נגד העיריות יותר תביעות משפטיות מכמות התביעות שהוגשו נגד המדינה מאז 1948. הסיבה לכך היא, שאגף המסים במשרד האוצר הוציא הנחיות מפורטות ומחמירות, ולפיהן רשאי הממונה על הגבייה באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין לנקוט בהליכי גבייה מנהליים רק לאחר שכלו כל הקיצין, והחייב עומד בסירובו לשלם.

ידם של פקידי הגבייה ברשויות מקומיות רבות "קלה על ההדק", ובמקרים רבים הם חותמים על צו הרשאה לעיקול מבלי שטרחו למצות את כל הדרכים לגבות את החוב מבלי להפעיל את מכבש הגבייה המנהלית.

התוצאה היא, כי רשות מקומית שאינה מקפידה על קוצו של יוד בהליכי הגבייה המנהליים או שאינה טורחת להקנות לגובי המס כללי התנהגות נאותים עלולה לשלם עשרות אלפי שקלים כפיצוי על ניסיון לגבות מאות אות אלפי שקלים בודדים.

_________

ת"ק 2931/08 שירין פריזדה נגד מח' גבייה עיריית פ"ת

בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, השופטת שירי רפאלי

ניתן ביום 28.2.2009