המעשים נשוא כתב האישום התרחשו בשנים 1998 - 2005; האישום הראשון מתייחס לתקופת עבודתו של הנאשם בבי"ח בלינסון והיתר לשנות עבודתו בבי"ח איכילוב, שם שימש, החל מ- 2000 בתפקיד מנהל השירות לטיפול באונקולוגיה של מערכת העיכול וכסגנו של מנהל המערך האונקולוגי הפרופ' ענבר.

החקירה המשטרתית נגד הנאשם נפתחה והתנהלה ב- 2006 בעקבות תלונה שהוגשה ע"י משרד הבריאות. על ההשתלשלות האירועים שהביאו להגשת התלונה, ראה פרק המבוא בהכרעת הדין.

עם הגשת כתב האישום בפברואר 2007 הנאשם ביקש לצאת לחופשה ללא תשלום והפסיק עבודתו בבית החולים.

במקביל לעבודתו בבתי החולים הציבוריים, הנאשם ניהל קליניקה פרטית ועבד במשרה חלקית במרפאה לבדיקת שד בקופ"ח כללית בת-א. כמו כן שימש כיועץ בשכר לחברות תרופות וכמרצה באוניברסיטה ומילא בהתנדבות תפקידים נחשבים נוספים במערכת הבריאות כיאה למעמדו המקצועי.

הנאשם עסק במסגרת עבודתו במחקרים קליניים בהם, כדבריו, ראה משאת נפש וציין בסיפוק כי הצליח לגייס לניסויים כאלף חולים. חברות התרופות להן נתן ייעוץ בשכר, סיפקו תרופות שניתנו גם לחולים בהם טיפל הנאשם. לא מעט דובר על קשריו של הנאשם עם חברות התרופות המובילות והשירותים המקצועיים שנתן להן בתשלום, אך לא נמצא פסול במעשיו, למעט אי קבלת היתר ל"עבודה פרטית" במתן ייעוץ לחברות התרופות. הממונים על הנאשם באיכילוב ידעו על עיסוקיו מבלי שהקפידו בעניין ההיתר שעיקרו מניעת מצבים של ניגוד אינטרסים נושא רלוונטי לעבודתו של הנאשם מול חברות התרופות.

פרופ' קלאוזנר, אונקולוג-כירורג המשמש כראש חטיבה כירורגית באיכילוב, העיד כעד אופי ודיבר על מצויינותו וייחודו המקצועי של הנאשם כרופא, היותו חלוץ בהתמקצעות האונקולוגיה והישגיו בתחום המחקר: "היה הראשון שקיבל הכרה כמומחה לגידולי מערכת העיכול לא רק בארץ אלא הכרה עולמית... והצליח להביא לארץ מחקרים... והביא תרופות חדשות, מאות ואלפי חולים נהנו מטיפול מבלי שבכלל הכירו אותו." (עמ' 3 ישיבה מיום 14.2.10). הנאשם היה חוקר מבוקש ברמה בינלאומית ורק לאחרונה התפרסם מחקר בו נטל חלק, העוסק בחולי סרטן עם גרורות בכבד שנחשבו עד כה לחשוכי מרפא והטיפול התרופתי שקיבלו בקבוצת הניסוי הביא לשינוי משמעותי בתוחלת חייהם (ראה נספח ב' לטיעונים לעונש).

העבירות ונסיבותיהן מפורטות בהרחבה בהכרעת הדין. מדובר בשישה אישומים שונים. ארבעת הראשונים עניינם קבלת שוחד בסדר גודל של אלפי שקלים, מבני משפחות של חולי סרטן, מטופליו של הנאשם במסגרת בית החולים, חולים שנפטרו ממחלתם בטרם חשיפת הפרשה. באישומים ראשון ורביעי הורשע בקבלת שוחד מבני משפחה שפנו אליו בבית החולים בבקשה לקבלת מידע ועדכון על מצב יקיריהם, הנאשם השיב להם כי אינו פנוי והציע שיבואו אליו לקליניקה הפרטית שלו, קרי, לביקור פרטי המותנה בתשלום. במקרה הראשון שולם לו עבור פגישת עדכון שארכה מספר דקות סכום של 500 דולר ובאישום הרביעי סך של 700 ₪. באישום הרביעי הורשע גם בעבירת עושק שלא יוחסה לו באישום הראשון מחמת התיישנות. באישומים שני ושלישי הורשע בקבלת כספי שוחד שניתנו לו ע"י משפחות של חולים (באישום השני מאשת החולה ומהחולה עצמו), תמורת זירוז מתן תרופות ממאגר התרופות בבי"ח ואפשרות להיפגש עם הנאשם ולקבל ממנו פרטים על מצב החולה ויעילות הטיפול שקיבל. באישום השלישי התמורה היתה מתן יחס אישי לחולה בעת שקיבלה את הטיפול באשפוז יום, בכך שלאחר שניתנה לנאשם מעטפה עם כסף, עלה למחלקת אשפוז יום לדבר עם החולה, וכן עבור הסכמה שבשתיקה להיעתר לבקשת בנה של החולה לתת לאמו את התרופה שבניסוי. הנאשם קיבל משתי המשפחות מעטפות עם כסף מזומן, במספר הזדמנויות, במשרדו בבי"ח ובמסדרון בסכומים המסתכמים ב- 7,000 ₪ באישום השני וכ- 4,000 ₪ באישום השלישי. כמו כן הורשע באישומים אלה בעושק.

באישום החמישי הורשע בעבירות של שוחד ועושק בגין דרישת תשלום שוחד מחולה כתנאי להכנסתו לקבוצת מחקר במסגרתה זכאי היה לקבל בחינם תרופה שעלותה 120,000 ₪. הנאשם דרש מהמתלונן 20% מסכום זה.

באישום השישי הורשע בעבירה של הפרת אמונים בכך שבין השנים 2002 - 2005 הפנה חולים מבי"ח לקליניקה הפרטית שלו; חולים שפנו למזכירתו בבית החולים לקביעת תור, נענו, על דעתו, כי עקב יומנו העמוס עליהם להמתין לתור כשלושה חודשים, זמן המתנה בלתי סביר לגבי חלק מחולי הסרטן ובוודאי אלה שמצבם הרפואי קשה. המזכירה נהגה לומר באותו מעמד למבקשי התורים כי אם רצונם לפגוש את הנאשם מוקדם יותר, באפשרותם לקבוע תור מידי בקליניקה הפרטית. דמי ביקור שגבה הנאשם עבור ביקור פרטי היו 1,000 ₪ בממוצע.

לנאשם אין הרשעות. התביעה עותרת לעונש של מאסר בפועל משמעותי, קנס ופיצוי למתלוננים וההגנה מבקשת להסתפק בהטלת תקופת מאסר קצרה שתרוצה בעבודת שרות. כמו כן מבקשת התביעה לקבוע כי בנסיבות לקיחת השוחד יש קלון במעשיו של הנאשם.

בשלב הטיעונים לעונש הופיעו 10 עדי אופי וצורפו שני מכתבי תודה והוקרה. קבוצת עדים נוספת, שבאו לספר בשבחו של הנאשם כרופא וכאדם כמשקל נגד להתנהלותו הפסולה כפי שתוארה ע"י עדי התביעה, העידה בשלב פרשת ההגנה ויש להתייחס לדבריהם כאל עדויות אופי, פירוט ראה עמ' 127 - 128 להכרעת הדין והפניות לדברי העדים בטיעונים לעונש (בכתב) של ההגנה.

מקבץ נוסף של עדויות אופי הם מכתבי התמיכה וההערכה שנשלחו לנאשם לאחר מעצרו והוגשו ע"י ההגנה במהלך המשפט – נ/57, 59, 62 ו-63.

להלן תמצית עדי האופי שהופיעו בישיבה מיום 14.2.10:

פרופ' קלאוזנר – חלק מדבריו הובא לעיל. פרופ' קלאוזנר הוא היחיד מבין הרופאים, גם מקרב עמיתיו לעבודה של הנאשם, שהטריח עצמו ובא לתת עדות אופי. ואלה דבריו על הנאשם: "אונקולוג מצוין על כל ההיבטים של הגדרה של רופא מצוין. יש לו ידע רחב מאד באונקולוגיה בכלל ובתחום של גידולי מערכת העיכול בפרט. יש לו את היכולת שהיא לא בדיוק נפוצה להתאים את הידע לבעיות של החולה... לדאוג לכל חולה בפני עצמו."

והוסיף: "האוכלוסייה של רופאי האונקולוגיה היא מצומצמת מאד יחסית למצב מדינות המערב, כשחולי הסרטן... מספרם הולך וגדל." (עמ' 2 ש' 21 ואילך).

באשר לתרומתו המרשימה של הנאשם בשדה המחקר, ראה דבריו לעיל.

גב' צ. – חלתה בסרטן שד ומטופלת ע"י הנאשם משנת 2005 ועד היום. הכירה את הנאשם בבלינסון וציינה את דרכו המיוחדת לעזור לה להתגבר על החרדה מפני המחלה. עודד אותה לטלפן אליו כל אימת שאינה חשה בטוב. היא בקשר עמו כבר 15 שנה ומעולם לא ביקרה בקליניקה הפרטית שלו. לסיכום אמרה: "בשבילי הוא הרופא הכי גדול ואין רופא אחר בשבילי." (עמ' 5 ש' 8).

גב' ע. – בשנת 1990 הנאשם טיפל באביה שהיה חולה בסרטן המעי הגס והכבד ונפטר לפני 20 שנה. עם תחילת הטיפול בו, זימן אותה ואת אחיה ומסר להם מידע על מצבו של החולה וכן ייעץ להם לעבור בדיקה בעצמם בשל היותם בקבוצת סיכון. העדה ציינה כי הנאשם התנהג עם החולה והמשפחה מעבר למקצועיות ברגישות רבה. מזה שנים אין להם קשר עם הנאשם אך הם זוכרים אותו לטובה.

גב' ש. – אביה חלה בסרטן לפני 5 שנים. הגיעו לנאשם לפי המלצות והוא הציל את חיי אביה ועזר לה לעבור את התקופה הקשה. גילה כלפיהם אמפתיה ואכפתיות. האב מטופל של הנאשם גם היום.

מר ד. – הנאשם טיפל באימו חולת הסרטן לפני 5 שנים. הוא איבחן את מחלתה באופן מדויק ומנע ניתוח עליו המליצו רופאים אחרים. לדבריו, אמו חיה עד היום בזכות הנאשם וממשיכה להיות מטופלת על ידו באופן פרטי.

גב' מ. – הגיעה לנאשם עם אימה החולה לפי המלצה של הרב פירר. אימה היתה במצב קשה ובזכות הטיפול של הנאשם חיה עוד 5 שנים. כשמצבה התדרדר בא לבקרה בבית ובהוספיס.

עו"ד נמרוד ליפסקר – מסר עדותו בדלתיים סגורות. לדבריו חש חובה לבוא ולהעיד לטובת הנאשם המטפל בהצלחה רבה באחד מבני משפחתו והוא אסיר תודה על היחס שקיבלו מהנאשם. בין היתר אמר: "ברגעים מאד קריטיים... הנאשם היה האדם הכי תומך... כשהוא לא חייב אלא לצורך עזרה לאדם." (עמ' 9 ש' 8-9).

גב' ר. – העדה היא תושבת נווה אטיב. חלתה בסרטן, נותחה והתבשרה שיש לה סרטן גם בכבד. פנתה לנאשם אשר עודד אותה ומטפל בה; עמד על כך שתנותח ולאחר מכך עברה סידרת טיפולים. לדבריה, הצליחה לעמוד בקשיים ובמתחים בזכות עידודו וכדבריה: "אין הרבה רופאים שנותנים מקום לחייך והוא נותן לחייך ונותן את ההרגשה שיהיה בסדר וזה מחזיר לנו את התקווה ואת היכולת לישון בלילה." (עמ' 9 ש' 25- 27).

גב' א. – סיפרה שהגיעה ביוזמתה לביהמ"ש כי הרגישה צורך לספר על יחסו המיוחד והאנושי של הנאשם לבעלה החולה ולמשפחה. בעלה חלה בספטמבר 2009, נותח והם הופנו לנאשם. בתחילת הטיפול הכימותרפי בעלה הגיב רע לטיפול, אושפז והיה חשש לחייו. היא הודיעה לנאשם והוא הגיע לבי"ח איכילוב וישב למעלה משעה ליד מיטת החולה עם המשפחה והסביר להם מה קורה. הנאשם לא גבה תשלום עבור הביקור בבי"ח. העדה ציינה את עזרתו ואת התקווה שנטע בהם שהעניינים יסתדרו.

יש לציין כי דברים באותה רוח נאמרו ע"י עדי ההגנה שהעידו למעשה כעדי אופי עוד במהלך המשפט.

נעה בתו של הנאשם – בת 23, סטודנטית למוסיקה באוניברסיטה בברלין. נועה סיפרה על היום בו נעצר אביה; המשפחה הופתעה מהופעת שוטרים בביתם, היא היתה חיילת ושרתה בתזמורת צה"ל. נאלצהלהגיע לצבא ובמהלך היום חבריה סיפרו לה שאביה נעצר. דבר מעצרו פורסם בכלי התקשורת. מאותו יום השתנו חייה, הפרשה מכבידה ומפחידה. נועה הביעה חששה למצבם הבריאותי של הוריה ולהתפוררות משפחתה.

לטיעוניה בכתב צרפה ההגנה את הפרסומים בתקשורת בעקבות מעצרו של הנאשם – נספח ג'.

על מידת העונש להיגזר מחומרת מעשיו של הנאשם בניצול ציני ובוטה של חולים שחלו במחלה הקשה ובני משפחתם. החולים וקרוביהם נתנו מבטחם ברופא ודווקא ממקור בלתי צפוי זה בא הניצול. הנאשם פגש את המתלוננים שהעידו נגדו בשעתם הקשה ביותר ובמקום לגלות התחשבות ורגישות כלפיהם, ניצל אותם והוסיף סבל על סבלם הכבד מנשוא בהתמודדות עם המחלה.

התובעת מפנה בטיעוניה לעדויות המתלוננים המצביעות על המצוקה וסערת הנפש שנגרמו להם מיחסו המזלזל והבוטה של הנאשם שזכרם לא הועם עם חלוף הזמן.

התביעה רואה במעשים בהם הורשע הנאשם רדיפת בצע בלתי נשלטת תוך ניצול סמכויותיו ומעמדו הרם בבית החולים. חומרה מיוחדת מייחסת התביעה לנסיבות האישום החמישי: דרישת שוחד מחולה על מנת להכניסו לקבוצת מחקר במסגרתה יקבל תרופות בחינם. לדברי התובעת, מקרה דומה טרם נדון בבית משפט בישראל ויש לראותו כהתנהגות המבזה את מקצוע הרפואה וכפוגע בשמה הטוב של ישראל בתחום המחקר.

כנסיבה נוספת לחומרה מציינת התביעה את הקושי הרב בגילוי עבירות ממין זה בשל הימנעות הנפגעים מהגשת תלונות נגד רופא כפי שארע גם בתיק זה.

הצורך בשמירת טוהר מידות בשירות הציבורי ובניית אמון הציבור ברופאים במערכת הציבורית, מחייב ענישה מחמירה וכך גם המלחמה ב"רפואה השחורה". בנקודה זו מפנה התובעת לתיקון 103 לחוק העונשין מיום 28.1.10 לפיו הוחמרה הענישה בעבירות שוחד.

הנאשם ראוי להתחשבות בשל פועלו ומעשיו הטובים כרופא כפי שהעידו מטופליו ובני משפחות החולים בהם טיפל, עדויות המאירות אותו כרופא "משכמו ומעלה, אשר לצד התלונות הספורות נשוא הכרעת הדין, עומדים עשרות ומאות חולי סרטן אחרים, המוקירים את עבודתו כרופא, את יחסו כאדם... והם עותרים למעשה לבית המשפט שלא להרחיק מהם בשעתם הקשה את הרופא לו הם כה זקוקים." (עמ' 10 לטיעונים לעונש).

בנוסף יש לזקוף לזכות הנאשם תרומתו הגדולה בפיתוח תחום האונקולוגיה של דרכי העיכול, נושא לו הקדיש את חייו המקצועיים ושמו הולך לפניו בארץ ובעולם כאחד המומחים הבולטים בתחום זה. כמו כן ראויה לציון פעילותו הענפה ותרומתו במסגרות התנדבותיות.

נסיבות אישיות נוספות: נשוי ואב לשלושה ילדים ששניים מהם לומדים מוסיקה מחוץ לישראל. עברו הפלילי ללא רבב לאחר שנים רבות של שירות ציבורי וקריירה אקדמית ומחקרית. ההרשעה קוטעת את מסלול חייו וצפויים לו הליכים משמעתיים שתוצאתם עלולה להיות פיטורים מבית החולים ואף התליית רשיונו כרופא. מצוי מזה 3 שנים בחופשה מאונס מביה"ח. הרחקתו מביה"ח והוצאות ניהול הגנתו פגעו קשות במצבו הכלכלי עד כי נאלץ ללוות כספים.

ההגנה חוזרת בשלב הטיעונים לעונש על טענותיה במשפט לגבי התנהלות פסולה של החוקרים שלטענתה גרמה לפרסום והדלפות מהחקירה שהסבו לנאשם נזק רב בטרם הרשעתו.

מרבית טענות ההגנה לגבי ניהול חקירה בלתי הוגנת נדחו לגופן ולא אחזור על הדברים. יש לומר כי אך טבעי הדבר שחקירה ומעצר של רופא במעמדו של הנאשם "יזכו" לפרסום ודיון בכלי התקשורת ואל לו להלין בקשר לכך על חוקריו.

נימוק עיקרי נוסף להקלה בעונש הוא חלוף הזמן וזאת בשני היבטים: הראשון, ריחוק הזמן ממועד ביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין והשני שיהוי של 18 חודשים במתן הכרעת דין שמטבע הדברים משמעו עינוי דין לנאשם.

לטענת חלוף הזמן והשיהוי אשיב כדלקמן: חלוף זמן ממושך מביצוע העבירה ועד למתן גזר דין ישמש שיקול לקולא כאשר מדובר בהליך משפטי ממושך; בפסקי הדין אליהם מפנה ההגנה ההליכים בע"פ 2848/90 אסא נ' מ"י נמשכו 10 שנים ובע"פ 11847/05 מ"י נ' פלוני 8 שנים ועל כך אמר ביהמ"ש בפלוני: "ריחוק הזמן מביצוע העבירה הוא שיקול מרכזי בהפחתת עונשו של נאשם – זאת נוכח ההפחתה בעוצמת כוח ההרתעה של העונש ובשל המצב בו שרוי הנאשם כאשר 'להט החרב המתהפכת' מעל ראשו במשך תקופה ארוכה בעת ההליכים..."

לא כך בענייננו, מעשיו של הנאשם נחשפו רק בשנת 2006 ועברו שנתיים בלבד, כולל החקירה, עד לסיום משפטו. באשר לשיהוי בהגשת התלונות, עמדתי על כך בהכרעת הדין לגבי המתלוננים השונים ונכונים בעיני דברי התביעה כי בסוג זה של עבירות אנשים נמנעים מסיבות שונות לפנות למשטרה.

השיהוי מבחינת הנאשם הוא בהמתנה להכרעת הדין. מדובר בתיק בעל היקף רב שהסתיים בתקופה בה הייתי נתונה בעומס עבודה עקב הצורך הדוחק לסיים תיקים רבים לפני פרישתי. אולם, למרות כורח הנסיבות, ברור שזכותו של הנאשם נפגעה והוא זכאי להתחשבות בנתון זה בגזר דינו.

א. אין צורך להכביר מילים על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ועל השחיתות המאפיינת את מעשיו. הפסיקה חוזרת ומדגישה את הצורך בענישה משמעותית של עובדי ציבור שחטאו בנטילת שוחד. למעשיו של הנאשם, רופא מומחה בכיר, מתלווה פן מכוער במיוחד של ניצול מצוקת חולי סרטן ובני משפחותיהם מתוך תאוות בצע לשמה.

הנאשם עשה שימוש ציני במעמדו הבכיר בבית החולים תוך ניצול חולשותיה של הרפואה הציבורית והעומס בו היא נתונה לשם גריפת כסף לכיסו. דרך העולם היא כי חולה שחייו בסכנה והקרובים לו מוכנים להרחיק לכת ולשלם שוחד לרופא כדי לרצותו ולזכות בתשומת לב ובטיפול יעיל.

ב. עדויות האופי הרבות אכן מציירות את הנאשם באור שונה מתדמיתו בעיני המתלוננים וכפי שאמרתי בהכרעת הדין דברי עדי ההגנה אמינים עלי. אין חולק על מקצועיותו של הנאשם ועל כך שהעניק מהידע ומהניסיון לחולים, לכל החולים, גם אלה שלא טיפל בהם באופן פרטי. אולם אין בכך כדי להמעיט כהוא זה מהרושם הקשה שהותירה מסכת העדויות נגדו.

ג. זאת ועוד, חזרתי וקראתי את דברי הנאשם לעונש ולא מצאתי בהם שמץ הבנה או הפנמה של מהות ההליך המשפטי הממושך שנוהל נגדו ואצטט את הדברים במקור: "נקראתי למנהל בית החולים שאמר לי שאם אהיה קצת בן אדם זה לא יפגע בכך שאהיה רופא טוב. לא הבנתי כנראה. חזרתי לעבודה כמו עיוור... מאות חולים דרשו שד"ר פיגר יטפל בהם... ותחת לחץ זה לא הייתי נחמד לכל החולים ולא הייתי זמין. לא ניתן היה. הייתי קצר רוח, ואולי לפעמים גס רוח, וזאת כנראה הסיבה שאני עומד כאן היום. החולים כעסו עלי. כולל חולים שבאו אלי פרטי." (עמ' 27 ש' 4 ואילך).

בלתי מתקבל על הדעת שאדם אינטליגנטי ברמתו של הנאשם אינו מבין את האישומים נגדו ואת הכרעת הדין ועל כן חוזר על טענתו שנדחתה מכל וכל כי המתלוננים העלילו עליו עלילות שווא משום שהיה קצר רוח כלפיהם בלתי זמין ולא נחמד.

זכותו של נאשם שלא לקבל את ממצאי הכרעת הדין ולערער עליה, אך מוטב היה לו שלא לומר את הדברים המיתממים הנ"ל. כמו כן לא למותר להזכיר לנאשם את עדותו של פרופ' ברבש על שיחת הנזיפה שקיים עימו השונה בתוכנה מהמצוטט ע"י הנאשם.

ד. התמונה העולה מהתנהלותו של הנאשם כלפי החולים ומשפחותיהם במקרים בהם הורשע היא של יוהרה, חוסר אמפתיה למצבם וניצולם לגריפת ממון.

אני מקבלת דבריו של הנאשם כי נהג באותו אופן כלפי חולים פרטיים וחולים שפגש רק בבית חולים. ההעדפה לה זכו החולים הפרטיים לא היתה משמעותית.

ה. התביעה טוענת כי יש להגדיר מעשיו של הנאשם כ"רפואה שחורה" הפוגעת בשוויון החולים בכך שנותני השוחד זוכים להעדפה בטיפול. איני סבורה כי התמורה שניתנה ע"י הנאשם עבור כספי השוחד, זיכתה את נותני השוחד בהעדפה ממשית. הנאשם מוכן היה לקחת שוחד כשהוצע לו ואף לא היסס לנצל את העומס בבית החולים להפניית חולים למרפאתו הפרטית וכך להגדיל רווחיו.

ו. לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות ולאור פסקי הדין אליהם הופניתי ע"י באי כוח הצדדים, אני סבורה כי עונש מאסר שיכול וירוצה בעבודת שרות, יהווה איזון סביר בין חומרת המעשים לנסיבות האישיות של הנאשם. כמו כן מקובלת עלי עתירת התביעה להטלת עונש כספי משמעותי שכן מעשיו האסורים של הנאשם נעשו מתוך רדיפת בצע וסיפקו חמדנותו וכן נכון בעיני להורות על פיצוי המתלוננים.

ז. סוף דבר, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

20 חודשי מאסר מהם 6 בפועל והיתרה על תנאי שלא יעבור תוך 3 שנים אחת העבירות בהן הורשע. המאסר ירוצה בעבודת שרות אם הממונה על עבודת השרות ימליץ על כך. עונש המאסר הוטל מבלי להפנות את הנאשם תחילה לממונה על עבודת השרות משום שבדעתי להטיל עליו מאסר בכל מקרה, בין בעבודת שרות ובין לריצוי בפועל.

כמו כן ישלם הנאשם קנס כספי בסך 75,000 ₪ או ייאסר למשך 10 חודשים תמורתו. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 15.03.2010 ועד לכל 15 לחודש שלאחריו.

בנוסף ישלם הנאשם פיצוי למתלוננים בסכומים כדלקמן:

למתלונן באישום הראשון סך 3.000 ₪

למתלוננת באישום השני 15,000 ₪

לכל אחד מהמתלוננים באישום השלישי סך 2,500 ₪

למתלונן באישום הרביעי סך 1,000 ₪.

סכומי הפיצוי יקוזזו מסכום ההפקדה שבתיק המעצרים.

נקבע לקבלת חוות דעת הממונה על עבודת השירות ליום 15.03.2010 שעה 09:00.

מזכירות בימ"ש תשלח הודעה דחופה ללשכת הממונה על עבודת השירות.

אבקש מהממונה ליתן חוות דעת עד למועד הנ"ל שכן מועד פרישתי לגימלאות הוא באמצע מרץ.

פרטי הנאשם: רחוב שמעון בן צבי 16 גבעתיים, טלפון: 03-5735858 ; 052-4266544.

ניתנה והודעה היום י"ד אדר תש"ע, 28/02/2010 במעמד הנוכחים.

רחל גרינברג, שופטת

______________

האם ראוי להטיל קלון על ד"ר פיגר ?