ד"ר רוסטוביץ, פייביש - חברת עורכי דין אודות ARNONA   אודות העורך ד"ר הנריק רוסטוביץ
 

ארכיון מגזין ארנונה 1999 - 2003
חיפוש
 
    אנציקלופדיה ארנונה   הפחתת חיובי ארנונה והיטלי פיתוח
    פקודת המסים (גביה)   הרצאות בארנונה   ספרים ומאמרים
    0 תגובות לכתבות מאז : 21/3/2024
גרסת הדפסה

החלטת היועץ המשפטי לממשלה בענין שרון
החלטת היועץ המשפטי לממשלה בענין אריאל שרון וגלעד שרון בפרשת "האי היווני" וקרקעות אפל (המשך)


15/6/2004

פרק רביעי: מרכיב התמורה - האם ניתנה תמורה ע"י שרון?

כללי

  • בעניננו, לפי הנטען, העניק שרון לאפל, בגין טובות ההנאה שקיבל ממנו (הבטחות התמיכה הפוליטית והעסקת גלעד), את התמורות כדלקמן:

    • בפרוייקט האי היווני - השתתפותו של שרון בשתי ארוחות ערב שערך אפל לאנשי ממשל יוונים: האחת, ארוחת ערב לכבוד תת שר החוץ היווני שנערכה בביתו של אפל ביום 12 בינואר 1999; והשניה, ארוחת ערב לכבוד ראש עירית אתונה, שנערכה בביתו של אפל ביום 28 ביולי 1999.

    באדמות לוד מזרח – סיוע לאפל בהיות שרון שר התשתיות בשנים 1999-1997, במסגרת פגישות שקיים כשר התשתיות לפי בקשת אפל, או מי מטעמו, עם ראשי מינהל מקרקעי ישראל, בהן הפעיל עליהם, כנטען, לחץ לשינוי החלטותיהם ולהסרת התנגדותם בענינים הנוגעים לאינטרסים הקרקעיים של אפל באזור לוד;

    וכן, סיוע לאפל בפעילותו כראש הממשלה בשנים 2003-2002 לקידום האינטרסים הקרקעיים של אפל באזור לוד, במסגרת החלטת הממשלה על תכנית הצלת העיר לוד, ובדיונים בועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז בתכניות לוד-מזרח.

  • כאמור בראשית הדברים, אף שקיומה בפועל של תמורה שהעניק עובד הציבור עבור השוחד שניתן לו, אינו מהווה רכיב הכרחי להתגבשות עבירת השוחד, הרי שככל שניתן להוכיח קיומה בפועל של תמורה ברמת מובהקות גבוהה - היינו, כי עובד הציבור אכן "סיפק את הסחורה", וכי המניע לעשיית המעשה היה אינטרס של נותן השוחד - יש בכך כדי לסייע להוכחת קיומם של המתת והמודעות אליו. לעומת זאת, העדר ראיות על קיומה של תמורה מצד עובד הציבור עבור השוחד שלפי החשד ניתן לו, מציב קושי ראייתי ממשי על הוכחת עבירת השוחד, ובעיקר מקום בו אין ראיות ישירות על קיומם של מתת השוחד והיסוד הנפשי הנלווה לו, וכל פרשת השוחד נשענת על מבנה הסתברותי של ראיות נסיבתיות בלבד.

  • להלן נבחן אפוא, האם יש בחומר הראיות כדי לבסס את החשד כי שרון אכן פעל, כאמור לעיל, באופן שניתן לראות בו משום "תמורה" לטובות ההנאה, שניתנו לו, כנטען, על-ידי אפל (סיוע פוליטי והעסקת גלעד), כדי לקדם את האינטרסים של אפל.

    • א. השתתפות בארוחות ערב עם אנשי הממשל היוונים

  • על פי חומר הראיות התקיימו בביתו של אפל שתי ארוחות ערב לכבוד אנשי ממשל יוונים אליהן הוזמן שרון. האחת, ארוחת ערב לכבוד תת שר החוץ היווני, שהתקיימה ביום 12.1.99 (להלן - הארוחה הראשונה); והשניה, ארוחת ערב לכבוד ראש עיריית אתונה, שהתקיימה ביום 28.7.99 (להלן- הארוחה השניה).

  • החשד שהועלה לענין זה הוא, כי השתתפותו של שרון בארוחות הערב שימשה כתמורה מצידו לטובות הנאה שניתנו לו, כנטען, על-ידי אפל, כדי לקדם את האינטרסים שלו.

    • 1. הארוחה הראשונה (12 בינואר 1999)

  • מפלגת העבודה הישראלית הזמינה לביקור בישראל משלחת מטעם מפלגת השלטון היוונית "פאסו"ק". ההזמנה יצאה בתאריך 11.5.98, והיא נענתה לאחר משא ומתן בין אנשי מפלגת העבודה לאנשי "פאסו"ק", ומועד הביקור נקבע ליום 11.1.99. מחומר הראיות עולה, כי שקולניק (איש הקשר של אפל ליוונים) סייע בתיווך לביצוע ההזמנה ולקביעת מועד הביקור. בשיחותיו של שגריר ישראל ביוון עם תת שר החוץ היווני, סוכם כי בשהותו בארץ יקיים תת השר היווני מספר פגישות רשמיות, כאורח משרד החוץ, בנוסף להיותו אורח מפלגת העבודה הישראלית.

  • המשלחת הגיעה ארצה בתאריך 10.1.99, ובין חבריה היו תת שר החוץ היווני ועמו עוד כ-14 אנשי ממשל וחברי פרלמנט ושמונה עיתונאים. לחברי המשלחת נקבעו פגישות עם שר החוץ (שרון), ועם מנהיגי מפלגת העבודה, וכן ביקור בכנסת וסיור בשטחי הרשות הפלסטינית. כן נקלטו שיחות של אפל, מהן עולה כי נעשו נסיונות ליזום מפגשים של המשלחת עם אהוד ברק, חיים רמון, ואחמד טיבי, וכי המשלחת אכן נפגשה עם רמון וכן עם שטרית.

  • מחומר הראיות עולה, כי לאפל היה עניין בביקור, וכי היה מעורב - ישירות ובאמצעות שקולניק - בגיבוש תכנית הביקור. אפל גם מימן (במקום מפלגת העבודה) חלקים ניכרים מן הביקור.

  • אפל ארגן ארוחת ערב בביתו לכבוד תת שר החוץ היווני ופמלייתו, והזמין לארוחה גם את שרון, שנוכחותו הייתה חשובה לו, כנראה, כדי להרשים את היוונים. בשיחה עם שקולניק מספר אפל כי דחק בשרון להגיע לארוחה. משיחה נוספת עולה כי גם אביגדור ליברמן הגיע לארוחה לבקשת אפל. הארוחה התקיימה ביום 12.1.99, ושרון אכן הגיע וכיבד בנוכחותו את האירוע.

    • מחומר הראיות עולה, כי במהלך הארוחה לא הוצג פרוייקט האי היווני לאורחים מיוון, ולא דובר בארוחה כלל על הפרוייקט, וכי הפרוייקט הוצג לאורחים מיוון רק למחרת היום, במלון שרתון, ללא נוכחות או השתתפות של שרון.

  • שרון מוסר בהודעתו (מיום 30.10.03), כי הוזמן לארוחת הערב על ידי אפל, כפי שהוזמן לא פעם בעבר, אם כי אינו זוכר את פרטי ההזמנה. לדבריו, הוא התארח בבית אפל מספר פעמים לא קטן באירועים שונים, והוא מכחיש כי היה ער לצורך עסקי של אפל בנוכחותו בארוחה ("לא הרגשתי שאני בא לשם לצרכי קישוט. הוזמנתי ובאתי").

  • הועלתה הטענה, כי בצהרי אותו יום, בפגישה של שרון בלשכתו כשר החוץ עם המשלחת היוונית הוא איפשר לנורמן שקולניק, איש הקשר של אפל ביוון, להשתתף במפגש, על אף שלא הוזמן פורמלית. שרון התייחס לכך בהודעתו באומרו, כי אכן ראה את שקולניק - אותו זיהה כאיש מערכת הבטחון לשעבר, וכאיש עסקים - עם המשלחת היוונית, וסבר באופן טבעי שהוא נלווה למשלחת. שרון מציין, כי זוהי תופעה נפוצה שלמשלחות רשמיות נלווים אנשי עסקים, זרים וישראלים.

  • כאן המקום להזכיר, כי העסקתו של גלעד בפרוייקט האי היווני החלה רק בחודש מרץ 1999, היינו, כחדשיים לאחר קיומה של הארוחה הראשונה. לפיכך יש קושי ליחס לשרון את השתתפותו בארוחה הראשונה כתמורה להעסקת גלעד בטרם ההעסקה, ובטרם ידע על ההעסקה, היינו, מתן תמורה עבור מתת שוחד שטרם באה לעולם.

  • אשר לאפשרות קשירת ההשתתפות בארוחה כתמורה להבטחת הסיוע הפוליטי מצד אפל לשרון בפריימריס בליכוד שנועדו להתקיים ביום 8.2.99. אפשרות זו אמנם קיימת (נוכח השיחות בין שרון לאפל בתקופה זו בהן עולות הבטחות התמיכה הפוליטית של אפל בשרון, כפי שפורט בפרק הבטחות התמיכה הפוליטית לעיל), אך לא ניתן לסתור את גרסת שרון, כי נענה להזמנה במסגרת מערכת היחסים ארוכת השנים שביניהם. גרסה זו ישלבחון על רקע דבריו של שרון בפתח חקירתו, שאינם שנויים במחלוקת, ולפיהם "אני מכיר את דוד אפל שנים רבות. הכרתי אותו במישור המפלגתי, שמה פגשתי אותו. מכיר אותו, מכיר את משפחתו, הייתי אצלו לא אחת בביתו, אם זה באירועים משפחתיים או בסוכות או בארוחת ערב, וכן הלאה". (וראו גם לעיל באשר לקשיים שבייחוס הבטחות סיוע פוליטי וסיוע פוליטי לכוונת שוחד).

  • אפל בחקירתו, מסביר ומתרץ את קיום הארוחות ופגישותיו הנוספות עם חברי המשלחת היוונית באינטרס הלאומי של מדינת ישראל בהידוק הקשרים עם יוון. אינני רואה מקום להתייחס כאן למהימנות גרסתו של אפל, אך מכל מקום אין בה כדי לשפוך אור על מודעותו של שרון.

    • 2. הארוחה השניה (28 ביולי 1999)

  • ארוחה זו התקיימה ביום 28.7.99, בעת ששרון היה באופוזיציה. הארוחה נערכה לכבוד ראש עירית אתונה, שהוזמן לישראל על-ידי ראש עירית ירושלים (אהוד אולמרט) ומשרד החוץ, ביוזמתם של אפל ואיש עסקים נוסף. הארוחה התקיימה בביתו של אפל, והוזמנו אליה שרון, גלעד, רובי ריבלין ואחרים. קדמה לה ארוחה רשמית במלון המלך דוד בירושלים, בה המארח היה ראש עירית ירושלים (אולמרט).

  • חומר הראיות מצביע על כך שלאפל היה עניין, כי המשלחת היוונית תיפגש עם גורמים בעלי מעמד בארץ, וזאת על פי המלצה של חב' הפרסום של הפרוייקט , לפיה יש לחשוף את האורח לאנשים בעלי מעמד.

    • ואכן, חברי המשלחת נפגשו עם חיים רמון ורובי ריבלין, ועם אחמד טיבי שארח אותם בכנסת. גם צבי פרידמן (שישקו) מ"קשר-בראל" מציין, כאשר נשאל על תרומת נוכחות דמויות פוליטיות באירועים: "זה אומר שאפל איש עסקים חשוב ומוערך."

  • בהודעתו של שרון מיום 30.10.03 הוא טוען, כי חלף זמן רב (כ- 4 שנים), והוא אינו זוכר כלל את הארוחה הזו. יצויין, מכל מקום, כי מחומר הראיות עולה, כי לא דובר כלל בארוחה זו על פרוייקט האי היווני (הודעת השמשוני, אדריכל הפרוייקט).

  • באותה עת ידע אמנם שרון, על פי עדותו שלו, כי בנו גלעד עובד אצל אפל "בפרוייקט תיירותי ביוון או בספרד", אך אין בידינו ראייה היכולה לבסס חשד, כי שרון קישר בין ארוחת הערב עם ראש עיריית אתונה ( בה כאמור לא דובר על הפרוייקט), ובין העסקת בנו בפרוייקט. כזכור, בין אפל לשרון שוררים קשרי ידידות אישית ופוליטית מזה שנים רבות, ולדברי שרון, כמצויין לעיל, השתתפותו בארוחות ערב ובאירועים אחרים אצל אפל, אינה דבר חריג.

    • זאת ועוד, כזכור בתקופה זו שרון באופוזיציה, וממילא קשה לקשור אירוע מעין זה עם פעולה הקשורה בתפקידו כעובד הציבור, בזיקה עם אינטרסים של אפל.

  • נראה כי העובדה שבשתי הארוחות לא הוצג הפרוייקט, וכנראה גם לא דובר עליו, מצמצמת את תפקידו של שרון בשתי הארוחות לכיבוד המעמד בלבד ("קישוט"), דבר שכפי העולה מחומר החקירה, ייחס לו אפל חשיבות. מנקודת מבטו של שרון, יקשה לסתור את טענתו, כי היענותו להזמנות אפל להשתתף בארוחות הייתה במסגרת יחסי הידידות בין השניים, ולא כתמורה לאפל עבור מתת כלשהי בקשר עם פעולה הקשורה בתפקידו.

    • ב. מעורבות שרון בעסקי הקרקעות של אפל באזור לוד (1999-1997)

  • רקע -

    • לאפל יש אינטרסים קרקעיים שונים באזור העיר לוד.

    אפל בנה, יחד עם עו"ד דרור חוטר ישי, במסגרת חברת "מגדל הזוהר", בתחילת שנות ה-90 פרוייקט בניה גדול בצפון מערב לוד: שכונת "גני אביב". למגדל הזוהר היו טענות שונות נגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) בענין השלמת ביצוע תשתיות במקום.

    אפל וחוטר ישי רכשו גם קרקעות נוספות באזור יגל, אחיעזר וצפריה, אשר לשם פיתוחן נזקקו לאישורים שונים ממינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל).

    בנוסף, רכשה חברת מגדל הזוהר ביולי 1997 את הזכויות על כ-1400 דונם של שטחים חקלאיים של מושב גינתון, ממזרח לעיר לוד, תמורת כ- 24 מליון דולר. עסקה זו נעשתה ללא שנתקבלה הסכמת המינהל כנדרש בהתאם לחוזה החכירה בין המינהל למושב.

    יצויין כי באותה עת התנהלו דיונים במשרד הפנים בענין הרחבת גבולות העיר לוד מזרחה, בעקבות ועדת חקירה לגבולות העיר לוד שמינה שר הפנים. בסמוך לאחר מכן, בעקבות הסכם לענין זה בין עירית לוד למועצה האזורית חבל מודיעין, החליט שר הפנים בדצמבר 1997 על סיפוח השטחים החקלאיים של מושב גינתון לתחום השיפוט של העיר לוד. הודעה על כך פורסמה ברשומות באפריל 1998.

    בהתאם לחשד, פעל אפל אצל שרון בתקופה הנדונה לקידום האינטרסים שלו בקרקעות אלה.

    1. הפגישה אצל שרון בעניני חב' "מגדל הזוהר" בספטמבר 1997

  • בהתאם לחומר הראיות התקיימה בספטמבר 1997 פגישה בלשכת שרון בתל-אביב, שכיהן באותה עת כשר התשתיות וממונה על המינהל. פגישה זו התקיימה בעקבות פניה בכתב של חוטר ישי, בה ביקש לדון עם השר והגורמים המקצועיים בנושאי גני אביב א' ו- ב'. הייתה זו פגישה רבת משתתפים, בה נטלו חלק מצד המדינה, מלבד שרון, גם מנהל המינהל דאז (ברטי ברודו) ובכירים נוספים מהמינהל וממשרד התשתיות, ומצד "מגדל הזוהר" – חוטר ישי, אפל (בחלק מהישיבה) ואחרים. משתתפי הפגישה משני הצדדים נחקרו ומסרו הודעות.

  • מההודעות שמסרו משתתפי הישיבה האמורה מספטמבר 1997, וכן שאר בכירי המינהל בתקופה הרלבנטית עולה התמונה הבאה:

    • א. לטענת חלק ממשתתפי הפגישה, הורגשה בפגישה אוירה של אי שביעות רצון מצד השר כלפי אנשי המינהל. ברם, אין חולק, כי לאחר שפקידי המינהל הסבירו את השיקולים המקצועיים שלהם שלא להיענות לדרישות חב' מגדל הזוהר, לא כפה עליהם שרון - לא בפגישה זו, ולא בכל מועד אחר - להיענות לדרישות החברה, או לדרישות אחרות מצד אפל וחוטר ישי.

    ב. בעלי תפקידים בכירים במינהל שהשתתפו בישיבה ובהם: מנהל המינהל (ברודו), הסמנכ"ל לשיווק וכלכלה, הסמנכ"ל לתכנון ולפיתוח, מנהל האגף החקלאי, היועץ המשפטי, ואחרים - ציינו בהודעותיהם כי בתקופת כהונתו כשר התשתיות לא הפעיל עליהם שרון לחץ לפעול לטובת אפל. עדות ברוח זו נמסרה גם על-ידי מנהלי המינהל האחרים שכיהנו בתקופת כהונתו של שרון (מירון חומש, אבי דרכסלר, ויעקב אפרתי), ובכירים אחרים במינהל.

    ג. אכן לדברי חלק מהמשתתפים בפגישה האמורה, לאחר שנציגי היזמים עזבו את הפגישה, נזף שרון באנשי המינהל, והיה גם מי שקישר את הנזיפה לרצון השר לסייע ליזמים. ואולם, כפי שהודגש על-ידי משתתפי הישיבה, הנזיפה הייתה על רקע כללי של אי עמידה של המינהל ביעד שקבעה הממשלה לתכנון ושיווק של 60,000 יח"ד בשנה. רבים ממוסרי ההודעות ציינו, כי שרון ביטא לעתים קרובות באותה תקופה את אי שביעות רצונו מהתיפקוד הלקוי של המינהל, ומהקצב האיטי של הטיפול בקידום תכניות, ללא קשר לעניני אפל.

  • מהודעת ברודו עולה, כי בתקופת כהונתו כמנהל המינהל התקיימה כנראה פגישה נוספת אצל שרון בנוגע לעסקי הקרקעות של חוטר ישי ואפל (לה לא נמצא תיעוד). לדברי ברודו, הוא הסביר בפגישה זו את הסיבות להתנגדותו לבקשות חוטר ישי ואפל, ושרון "קיבל אותן". כן ציין, בתשובה לשאלת החוקרים, כי בעקבות פגישה זו "השר לא דרש הבהרות נוספות בנושא, ולא שמעתי עוד בנושא זה מצד השר" (הודעתו מיום 12.8.03).

  • בהודעתו מיום 30.10.03 מסר שרון, כי לא נפגש עם אפל באופן אישי בענין עסקיו. עם זאת, ציין, כי בתוקף תפקידו קיים במסגרת המשרד הרבה מאוד פגישות עם יזמים כדי לקדם עבודות, וזאת בתוקף תפקידיו, ומאחר ש"המערכות האלה הן מערכות איטיות...אני לא חושב שיש קבלן אחד בארץ שלא הכרתי אותו". גם ברודו, בהודעתו הנ"ל, ציין, כי פגישות אצל השר בנושא יזמים ובהשתתפותם "היו מקובלות ושגרתיות", וכי הפגישה בנוגע לעסקי מגדלי הזוהר "לא הייתה יוצאת מן הכלל". גרסה זו נתמכת בהודעות ברודו וגב' אוסם-חלמיש, שכיהנה כעוזרת המקצועית לשר התשתיות בשנים 1999-1997. לדבריה, היו הרבה פגישות בלשכת השר עם יזמים שונים שביקשו פגישה עם השר כדי לפתור בעיות מול המינהל.

  • אכן, מוטב היה כי שרון היה נמנע מלטפל במישרין בעניניו של אפל, וזאת נוכח היחסים האישיים והפוליטיים ביניהם. הדברים אמורים בעיקר באשר לפגישות שקיים שרון בשנת 1997, כשר התשתיות, בעניני חברת מגדל הזוהר של חוטר ישי ואפל. ברם, התנהגות זו אינה עולה כדי עבירה פלילית, ואף לא הועלה טענה שיש לראותה ככזו.

    • 2. אבי דרכסלר כמנהל מינהל מקרקעי ישראל

  • אבי דרכסלר שימש בשנות ה- 80 כעוזר של שר החקלאות דאז, נחמקין (ממפלגת העבודה), שהיה השר הממונה על המינהל. דרכסלר מונה על-ידי הממשלה, לפי הצעת שרון, כמנהל מינהל מקרקעי ישראל ביוני 1998, וכיהן בתפקיד זה עד יוני 2000.

  • בהתאם להודעה שמסר דרכסלר, בסמוך לאחר כניסתו לתפקידו, כנראה בנובמבר 1998, נפגש עם אפל, לבקשתו של אפל. הפגישה התקיימה במלון דן בתל-אביב, ולדרכסלר התלוותה עוזרתו, גב' רות שר-שלום אהרונסון. בפגישה זו שטח בפניו אפל את תוכניותיו בנושאי קרקעות שברשותו באזור לוד, וביקש להגיע להסדר עם המינהל, לפיו תמורת העמדת קרקעות יגל ויד רמב"ם, אותן רכש קודם לכן, לטובת המדינה, תאפשר לו המדינה לבנות בגינתון. לדברי דרכסלר, הוא הבהיר מיידית לאפל כי אין כל ממש בהצעותיו, וכי הוא מתנגד בתוקף להצעותיו ולתכניותיו. לדבריו, השיחה הפכה "לשיחה של גידופים ואיומים", ואפל גם איים עליו כי יגרום לפיטוריו. דרכסלר ושר-שלום מתארים פגישה זו כנסיון של אפל "להלך אימים" על דרכסלר. כן טען דרכסלר, כי אפל איים עליו כי יפעיל נגדו את גלעד.

  • לדברי דרכסלר, בעקבות הפגישה עם אפל נפגש דרכסלר, לבקשתו, עם היועץ המשפטי לממשלה, ודיווח לו על הפגישה עם אפל ועל איומיו, וביקש ליווי הפרקליטות בפעילות מינהל מקרקעי ישראל בטיפול בנושא זה. מתוך רישומי לשכת היועץ המשפטי לממשלה עולה, כי פגישה כזו אכן התקיימה ביום 24.11.98, ועיקריה תועדו בתרשומת פנימית על-ידי עוזר היועץ המשפטי.

  • דרכסלר דיווח לשרון על דבר הפגישות עם אפל ועם היועץ המשפטי לממשלה, ובהמשך לכך נפגש דרכסלר, לבקשתו, עם שרון. לדבריו, בפגישה זו עידכן את שרון על האינטרסים הקרקעיים של אפל באזור לוד, ואף הציג את הדברים על גבי תצלום אויר (תצ"א) שהוכן עבורו במיוחד לפגישה זו. לדבריו, מיד לאחר ששרון עיין בתצ"א ושמע את ההסברים להתנגדותו לתכניות של אפל, אמר לו כי עמדתו מקובלת עליו, והוא נותן לו גיבוי לכל החלטותיו בענין זה.

    • דרכסלר מדגיש בהודעתו, כי הוא קיבל משרון גיבוי מלא לאורך כל הדרך. לדבריו – "בכל התקופה שאריק שרון היה השר הממונה עלי, ולו פעם אחת לא היה מקרה שעובד כפוף אלי היה לו מגע ישיר עם השר שלא בנוכחותי, או שלא באישורי, וזה חד משמעי. דבר שני - הרבה אנשים שמעו ממני שלהערכתי דודי אפל, הכוח שלו התגלה לי כדיבורים בעלמא, מאחר ובכל תקופתי לא נחשפתי ללחץ כלשהו בענין דודי אפל מאנשים שהיו בעלי סמכות לגביי. אני מדגיש לגבי השר שרון, שלא רק שלא נלחצתי על ידו, אלא הרגשתי שיש לי גיבוי ממנו." (הודעת דרכסלר מיום 14.8.03).

  • דבריו אלה של דרכסלר עולים בקנה אחד עם דברי שרון בהודעתו במשטרה. לדבריו דרכסלר התגלה לו כאדם בעל כושר ביצוע מעולה, וכאיש שלא נרתע ממאבקים. "הוא אדם שקיבל ממני תמיכה מוחלטת בכל הדברים". ובהתייחס למחלוקת האמורה אמר: "מאחר וסמכתי עליו, פשוט סמכתי עליו, נתתי לו גיבוי מלא." (הודעתו מיום 5.2.04)

  • חיזוק לגרסה האמורה של דרכסלר ושל שרון מצוי בשיחת טלפון מיום 4.7.99 בין אפל לראובן אדלר, בה מקונן אפל על הקשיים הרבים - ללא הצדקה לטענתו - שמציב דרכסלר בדרכו. אדלר מספר לאפל כי התלונן על דרכסלר בפני אריק, אך "הוא לא הסכים אתי. הוא צעק עלי." בהמשך השיחה קובל גם אפל על כי שרון מגן על דרכסלר "..הוא מגן עליו בצורה שאני לא ראיתי עוד דבר כזה... בכל מקום שמדברים עליו הוא קופץ כמו נשוך נחש. אריק מגן עליו בחירוף נפש, בחירוף נפש ממש". בשיחה אחרת ביניהם מיום 12.3.99 רוטן אפל, כי שרון הוא "היחידי שמוקסם ממנו [מדרכסלר]. מצליח על אריק לעבוד כמו אני לא יודע מה." דברים ברוח דומה עולים משיחה בין אפל לדרעי מיום 8.3.99.

    • אציין גם בהקשר זה, כי מחומר הראיות עולה, כי גם לאחר שחדל שרון לכהן כשר התשתיות (ביולי 1999) ניסה לשכנע את דרכסלר שלא להתפטר מתפקידו כמנהל המינהל.

  • לסיכום: תת-פרק זה סקר בתמצית את פעילותו של שרון בשנים 1999-1997, בהן כיהן כשר התשתיות, בקשר עם קרקעות אפל. מדובר באירועים שקדמו להעסקת גלעד ולהבטחות הסיוע הפוליטי מצד אפל (אף כי שלושת חודשי כהונתו האחרונים כשר התשתיות חפפו את תחילת עבודתו של גלעד בפרוייקט). כעולה בבירור מהדברים, אין בפעילותו האמורה של שרון כדי לבסס טענה כי פעילות זו נעשתה במסגרת יחסי גומלין של תן-וקח במסגרתם סייע שרון לאפל בעסקי הקרקעות שלו, ואפל גמל לו לאחר-מכן בטובות הנאה שונות. כעולה בבירור מהדברים, לא רק ששרון לא סייע לאפל בקידום עסקי הקרקעות שלו, אלא הוא נתן גיבוי מלא למנהל המינהל ולאנשי המינהל שהתעמתו עם אפל.

    • אכן, הועלו טענות על נזיפות של שרון במנהל המינהל דאז (ברודו) ובפקידי מינהל אחרים בפגישה מספטמבר 1997, אך להתנהגות זו ניתן הסבר בקשר עם מגמה כללית של שרון בדבר אי שביעות רצונו מקצב ההתנהלות של המינהל בעמידה ביעדים שהוצבו לו בתקופת ברודו.

    כאמור לעיל, ביחס לפגישה שקיים שרון בשנת 1997 בעניני חברת מגדל הזוהר, אכן מוטב היה כי שרון היה נמנע מלטפל במישרין בעניניו של אפל, וזאת נוכח היחסים האישיים והפוליטיים ביניהם. ברם, התנהגות זו אינה עולה כדי עבירה פלילית, ואף לא הועלה טענה שיש לראותה ככזו.

    ג. קרקעות לוד 2003-2002 - החלטת הממשלה ודיוני הועדה המחוזית

  • כמצוין לעיל, לפי הנטען, פעל שרון בכהונתו כראש הממשלה בשנים 2003-2002 לקידום האינטרסים הקרקעיים של אפל, וזאת במסגרת החלטת הממשלה על התכנית להצלת העיר לוד מיולי 2002, ובדיוני הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז בתכניות לוד-מזרח ב- 2003-2002. הטענות לענין זה מהלכות על הסף: מחד גיסא, אין טענה כי פעילות ראש הממשלה בנושאים האמורים הייתה, כשלעצמה, לא לגיטימית או משיקולים זרים; ומאידך גיסא נטען, כי פעילות זו נעשתה מתוך מודעות, גם אם נוספת או משנית, של סיוע לעסקי אפל. חשיבות פרק זה של הפרשה, לפי הנטען, הוא בהשלמת "החוליה החסרה" של תמונת השוחד, היינו הצבעה על מרכיב התמורה שנתן שרון לאפל עבור טובות ההנאה שלפי הטענה נתן אפל לשרון, וזאת משלא נמצאה התמורה בנוגע לעסקי הקרקעות של אפל בפעילות שרון בשנים 1999-1997, בעת שכיהן כשר התשתיות.

    • החקירה בפרשה זו נפתחה באוגוסט 2003, לפי הוראת ראש אגף חקירות במשטרה, והיא נוהלה על-ידי יאח"ה. להלן אבחן את העובדות והראיות לענין זה.

    אדגיש כבר כאן, כי לא מצאתי בחומר ראיות כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענה המבקשת לקשור את פעילות שרון בהליכים האמורים ברצון של שרון להטיב עם אפל. כמו כן, אין בחומר הראיות כל ראיה או אינדיקציה למעורבותו של אפל בהחלטת הממשלה, או בהליכים בפני הועדה המחוזית לתכנון ולבניה.

    1. החלטת הממשלה על שיקום לוד

  • ביום 21 ביולי 2002 קיבלה הממשלה את ההחלטה מס' 2264 שענינה "שיקום העיר לוד" (להלן - החלטת הממשלה). מטרת ההחלטה "לפעול בשיתוף פעולה ובחלוקת אחריות עם עירית לוד, לשיפור מהותי ושורשי במצבה של העיר ואיכות החיים של תושביה." (סע' א' להחלטה). לשם השגת מטרה זו מונה החלטת ההמשלה 20 פעולות ומשימות שונות, ואת המשרד הממשלתי או היחידה הממשלתית עליהם מוטל לבצען, ובכללם: משרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל, משרד התחבורה, משטרת ישראל, משרד הפנים, משרד העבודה והרווחה, המשרד לבטחון הפנים, ועוד.

  • לעניננו רלבנטיים סע' 1 להחלטה, המטיל על מינהל מקרקעי ישראל להקצות קרקע לבניית כ- 600 יחידות דיור עבור המשרתים בכוחות הבטחון, וסע' 9 להחלטה, המטיל על משרד הפנים, הועדה המחוזית ומינהל מקרקעי ישראל לתת עדיפות עליונה לקידום תכנון קרקעות בעיר לוד.

  • סע' 1 להחלטה (וסעיפים נוספים שאינם לעניננו כאן) הותנו בבחינה משפטית של היועץ המשפטי לממשלה. בהערות בכתב שהעביר היועץ המשפטי לממשלה ביום 31.7.02, בהמשך להערותיו בע"פ במהלך הישיבת הממשלה, לא היתה הסתייגות כלשהיא לסע' 1 האמור.

  • להחלטת הממשלה קדם סיור של שרון בלוד ביום 11.7.02, בהשתתפות שרים, מנכ"לים ונציגים אחרים של משרדי הממשלה הרלבנטיים. הביקור נערך, כפי הנראה, ביוזמתו של מקסים לוי ז"ל, שנבחר זמן קצר קודם לכן (14.5.02) כראש עירית לוד, אחרי כשנתיים שבהן כיהנה בעיר ועדה קרואה.

  • לשם הבטחת יישום החלטת הממשלה הוקמה ועדת מעקב בראשות מר אלכס גולדנגורן, המשנה למנכ"ל משרד רוה"מ ויו"ר "ועדת החסמים". שרון עצמו ביקר בעיר עוד פעמיים ביום 11.8.02 וביום 3.10.02, לצורך מעקב אישי אחר ביצוע ההחלטות, וכן קיים בראשותו, בירושלים, מספר ישיבות מעקב רבות-משתתפים.

  • החלטת ההמשלה התקבלה על רקע נתונים קשים מאוד על מצבה של העיר לוד, ובין היתר, בדבר היותה מרכז של סחר בסמים, השתלטות אלימה על אדמות מדינה ובניה בלתי חוקית פראית בהיקפים גדולים, הזנחה סביבתית ועוני, העדר מקורות תעסוקה, בריחת אוכלוסיה חזקה, הגירה לעיר של שוהים בלתי חוקיים מהשטחים ועוד.

  • אין חולק כי מצבה של העיר לוד היה בכי רע, ואין גם חולק כי נדרשה התערבות ממשלתית נמרצת לסיוע לעיר לוד, ולחילוצה ממצבה העגום. עוד באוקטובר-נובמבר 2000 הוכנה ואושרה על-ידי ממשלת אהוד ברק הפעלת "תכנית אופק", שענינה סיוע נקודתי ל-11 יישובים ברחבי הארץ, הסובלים מבעיות קשות, ובהם העיר לוד. לדעת מנהל תכנית אופק, ורבים אחרים, מצבה של לוד היה חמור במיוחד, גם בהשוואה לשאר ישובי תכנית אופק.

    • 2. תכנית בן-שמן

  • בעקבות החלטת הממשלה הועלתה לדיון ביום 18.9.02 בועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז המרכז (להלן - הועדה המחוזית) תכנית מס' גז/479/14 להקמת 600 יח"ד צמודות קרקע, וכ-600 יח"ד נוספות בבניה רוויה, באדמות המושב בן שמן (להלן - תכנית בן-שמן).

    • תכנית זו - שיודגש כבר כאן, כי אין לה כל קשר לאפל - הוכנה והוגשה לועדה המחוזית על-ידי מושב בן-שמן (כיזם) ומינהל מקרקעי ישראל (כבעלים), על שטחים בבעלות המינהל המוחזקים על-ידי המושב. התכנית הוכנה לאחר שבפברואר 1999 הושג הסכם בין המועצה האזורית חבל מודיעין לבין עיריית לוד בדבר סיפוח שטחי התכנית לתחום השיפוט המוניציפלי והתכנוני של העיר לוד.

    התכנית אושרה בועדה המקומית בנובמבר 2001, בעת כהונת ועדה קרואה בלוד. התכנית הוגשה באוגוסט 2002 על-ידי מינהל מקרקעי ישראל ומושב בן שמן לאישור הועדה המחוזית, והועלתה כאמור לדיון בועדה המחוזית ביום 18.9.02. התכנית נועדה להגשים את סע' 1 להחלטת הממשלה בדבר בניית כ- 600 יחידות דיור עבור המשרתים בכוחות הבטחון (הודעת דורון דרוקמן, מתכנן המחוז, מיום 11.8.03).

  • לאחר דיון החליטה הועדה המחוזית לדחות את התכנית (על חודו של קול). הטעם של הועדה לדחיית התכנית היה כפול: התכנית המוצעת אינה עולה בקנה אחד עם "התכנון המחוזי העדכני", וכן מהטעם שבעיר לוד יש כבר מלאי תכנוני גדול ביותר של יח"ד שטרם ניבנו או שווקו, בין היתר במסגרת תכניות אחיסמך הגדולה וגני יער, ועל כן אין צורך בכ 1200 יח"ד נוספות הכלולות בתכנית הנדונה כמלאי תכנוני נוסף. עם זאת, הורתה הועדה המחוזית בהחלטתה לועדה המקומית "לקדם לאלתר את תכנית האב שבהכנה של העיר, שכן ללא תכנית אב עדכנית לא תוכל הועדה לבחון לעומק תכניות כה משמעותיות כגון זו שהוצעה כאן."

  • בעקבות החלטה זו של הועדה המחוזית על דחיית התכנית, פנו משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל (ב- 6.10.02 וב- 8.10.02 בהתאמה) ליו"ר הועדה המחוזית וביקשו לקיים בועדה המחוזית דיון חוזר בתכנית המיועדת לקדם את התכנית להצלה ולשיקום העיר לוד.

  • בסמוך לאחר מכן, ביום 14.10.02, פנתה החברה להגנת הטבע במכתב ליועץ המשפטי לממשלה, וטענה כי מופעלים לחצים על חברי הועדה המחוזית לשנות מעמדתם לגבי התכנית; החברה ציינה לראיה את הפניות האמורות לדיון חוזר, וביקשה כי היועץ המשפטי יפעל למנוע קיום דיון חוזר בתכנית.

    • פניית החברה להגנת הטבע נענתה במכתב מיום 20.10.02 מלשכת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (הח"מ, בתפקידו דאז), בו נכללה הפניה וציטוט מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנושא של "עצמאות שיקול הדעת ומתן הנחיות לנציגי שרים בועדות התכנון", תוך ציון כי חזקה על כל הנוגעים בדבר שיתנו דעתם להנחיה ויפעלו על פיה. כן צויין שם, כי מהועדה המחוזית נמסר שטרם התקבלה החלטה בבקשות לקיום דיון חוזר בתכנית בן שמן. בנסיבות אלה, נאמר במכתב, לא נמצא מקום, בשלב זה, להתערבות היועץ המשפטי לממשלה.

    יצויין, כי העתקי המכתב נשלחו לכל הנוגעים בדבר, לרבות היועצים המשפטיים של המשרדים שביקשו את הדיון החוזר, וכן ניתנה הנחיה בע"פ ליועץ המשפטי של הועדה המחוזית, להביא את תוכן המכתב וההנחיה לידיעת חברי הועדה.

  • במכתב מיום 12.11.02 הודיע מ"מ יו"ר הועדה המחוזית לנציגי מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון, כי לאחר בחינת בקשותיהם וקבלת חוות-דעת משפטית מהיועץ המשפטי לועדה, החליט לדחות את בקשותיהם לקיום דיון חוזר, וזאת בנימוק שלא נמצא כי חל שינוי נסיבות המצדיק דיון חוזר, ומהטעם שלא הועלו בבקשות נימוקים חדשים.

    • 3. תכנית האב לוד

  • בהתאם להחלטת הועדה המחוזית, כאמור לעיל, ולאחר דחיית הבקשה לדיון חוזר, הועלתה לדיון בועדה המחוזית, ביוזמת משרד השיכון והבינוי, תכנית האב לעיר לוד. ראוי להדגיש כבר כאן, כי "תכנית אב" אינה תכנית סטטוטורית, אלא תכנית רעיונית, תכנונית-אורבנית, המיועדת לשמש בסיס לגיבוש תכניות סטטוטוריות לפי חוק התכנון והבניה. תכנית אב כוללת את מגמות התכנון הכלליות של כל תחום התכנון של העיר.

  • יצויין, כי הורתה של תכנית האב בתכנית אסטרטגית שגיבש משרד הבינוי והשיכון עוד בתחילת שנות ה- 90 (1992 - 1994) בנוגע לעיר לוד, שעיקרה הרחבה משמעותית (כ- 19,000 יח"ד) של העיר לוד מזרחה ומערבה על שטחי המושבים שמסביבה, ממזרח וממערב. ביסוד התכנית עמדה התפיסה, שהדרך היחידה להציל את לוד מתהליך ההידרדרות בו היא מצויה, ולהביא לחיזוקה, הוא על-ידי הוספת "אוכלוסיה חזקה" לעיר, במודל שהצליח ביבנה, בראש העין ובמקומות נוספים. לאחר גיבוש התכנית הכללית, הוקם צוות היגוי משותף למשרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל, עירית לוד והועדה המחוזית, אשר קיים לאורך השנים דיונים בתכנית האסטרטגית (תכנית האב), ובחן חלופות שונות במסגרתה.

  • הדיון בועדה המחוזית בתכנית האב התקיים ביום 15.1.03. לאחר ששמעה את עמדות עורכי התכנית, ונציגי עירית לוד, נציגי המושבים הרלבנטיים, נציגי הועדה המקומית ואחרים, קיימה הועדה המחוזית דיון פנימי בתכנית האב. בפתח הדיון הפנימי הקריא היועץ המשפטי של הועדה בפני הועדה את המכתב מטעם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הנזכר לעיל, המבהיר לנציגי משרדי הממשלה בועדה כי הם רשאים לשקול את עמדת משרדם, אך עליהם להצביע על פי שיקול דעתם המקצועי.

  • לאחר דיון, החליטה הועדה לדחות את חלקי התכנית העוסקים בפיתוח השטחים "הירוקים" במזרח לוד (בן-שמן וגינתון) וכן במערב לוד. הועדה ברכה על הנסיון לגבש ראיה תכנונית כוללת לעיר, אשר תאפשר בחינה מערכתית כוללת ופיתוח אסטרטגיה ארוכת טווח לפתרון הבעיה העומדת בפני העיר לוד. כמו כן סברה הועדה, כי המודל המוצע – המבוסס על יצירת מספר מוקדים חיצוניים לעיר הקיימת, של אוכלוסיה יציבה בעלת מאפיינים סוציו-אקונומיים גבוהים, אשר יביאו לעצירת תהליך הדרדור ולשינוי המגמה – עשוי, באופן עקרוני, להביא למפנה המבוקש, וזאת בהתבסס, בין היתר, על נסיונות דומים שהצליחו בערים אחרות בעבר דוגמת יבנה, ראש העין, אור יהודה וכד'.

    • עם זאת, ביחס לפיתוח העירוני המוצע באזור המושבים בן-שמן וגינתון סברה הועדה כי פתרון זה אינו רצוי מאחר ואינו מהווה רצף טבעי לשטחי המגורים הקיימים בעיר, ומאחר ופיתוח כזה יפר את עיקרון שמירת שטחים פתוחים לאורך כביש מס' 1.

    לאור זאת, קבעה הועדה שורה של הנחיות ליזמי התכנית לתיקון ועידכון תכנית האב בטרם תמשיך ותדון בה.

  • לטענה בדבר השפעה ולחצים שהופעלו על חברי הועדה המחוזית -

    • במהלך הדיונים בוועדה המחוזית, ובעיקר לאחר ההחלטה על דחיית תכנית בן שמן, נערך מסע שתדלנות, ולפי הנטען הופעל גם לחץ על נציגי הממשלה בוועדה המחוזית, על-ידי ועדת המעקב במשרד ראש הממשלה, שהופקדה על המעקב אחר ביצוע החלטת הממשלה בענין שיקום לוד, להצביע בהתאם להחלטת הממשלה.

    מחומר הראיות עולה, כי יו"ר ועדת המעקב, גולדנגורן, וחברי הועדה (עובדי אגף תיאום ובקרה במשרד ראש הממשלה), פעלו מול המנכ"לים של משרדי הממשלה שנציגיהם חברים בועדה המחוזית, וכן ישירות מול חלק מנציגי הממשלה בוועדה, על מנת להבטיח כי יצביעו בעד התכניות שנדונו בהתאם להחלטת הממשלה. במסגרת זו גם הופצה ביום 2.1.03 למשרדי הממשלה חוברת מעקב על התקדמות ביצוע החלטות הממשלה בענין לוד, שכללה גם הנחיה לפעול בהתאם להחלטת הממשלה.

    כן עולה, כי שרון עצמו נטל חלק באחת מישיבות ועדת המעקב (ב- 10.10.02), ונזף במתכנן המחוז על אי אישור תכנית בן שמן על-ידי הועדה המחוזית בניגוד להחלטת הממשלה, ועל פי הטענה ביקש להנחות את נציגי הממשלה לפעול בהתאם להחלטת הממשלה. נשוב ונזכיר, כי תכנית בן-שמן אינה קשורה לאפל.

    יו"ר הוועדה המחוזית העיד, כי גם לאחר שסורבה תכנית-האב נקרא יחד עם אחרים לגולדנגורן, שביקש הסברים מדוע סורבה התכנית, וביקש מהנוכחים, כי תימצא האפשרות לקדם בטווח קצר את החלטות הממשלה, ובמיוחד בנושא המגורים לאנשי כוחות הביטחון, גם במסגרת התכנית המצומצמת שאישרה הועדה.

    4. ניתוח ומסקנות

  • ממכלול חומר הראיות בנושא, לרבות ההודעות שניגבו מכל הנוגעים בדבר, לא עולה כאמור כל תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס את החשדות המבקשים לקשור את פעילות שרון במסגרת התכנית להצלת העיר לוד ודיוני הועדה המחוזית שבאו בעקבותיה ברצונו להטיב עם אפל. להלן אעמוד על עיקרי הדברים:

  • יודגש כבר בתחילת הדברים, כי דורון דרוקמן, מתכנן המחוז בועדה המחוזית, שהיה הגורם המקצועי המרכזי בהליכים ובהחלטות בועדה המחוזית, מציין בהודעתו במשטרה מיום 11.8.03, בתשובה לשאלת החוקרים, כי בטיפולו בתכניות לוד שהובאו לאישור הועדה, לא נתקל מעולם באינפורמציה כלשהיא הקושרת את דוד אפל ו/או מגדל הזוהר ו/או חוטר ישי כמעורבים בתכניות שנדונו או כבעלי ענין בהן, וכי קישורים כאלה עלו רק בתקשורת.

    • עוד מציין דרוקמן בהודעתו, כי הוא אישית נטה דווקא לתמוך בתכנית בן-שמן, בשינויים מסויימים, וזאת נוכח מצוקת העיר לוד והצורך הדחוף במתן פתרונות, ומאחר שסבר כי יש בתכנית מענה ראשוני לבעיה ומשום הנעת התהליך. בפועל , כאמור, התכנית לא אושרה על חודו של קול.

    ובתשובה לשאלה באשר לעמדתו המקצועית כמתכנן המחוז ביחס לפיתוח העיר לוד מזרחה, הוא משיב, בין היתר, כי "אין ספק שלוד נמצאת במצב שאין כדוגמתו במחוז, ונדרש לגביה טיפול חריג ושונה", וכי אין הוא שולל את הפתרון של קידום העיר על-ידי תוספת אוכלוסיה חזקה מבחוץ, במודל של יבנה וראש העין, אך נדרשת מערכת של בקרה ואיזונים.

    ואשר ללחצים ולטענות שהועלו נגדו ונגד נציגי הממשלה בוועדה שהצביעו נגד התכניות מצד משרד ראש הממשלה, הוא משיב, כי "אין ספק שיש צורך במקרים מסוימים לפקח על תיאום בין משרדי הממשלה להגשמת מטרות בקצב שהתנהלות רגילה אינה מביאה. מצב העיר לוד הצריך לדעתי התערבות כזאת או אחרת ויתכן גם בדרג של ראש הממשלה, ואנשי מעקב ובקרה ממלאים למעשה את תפקידם במימוש החלטות שמתקבלות בפורומים אלו."

  • מנכ"לי המשרדים השונים, ששימשו כצינור להעברת המסרים של ועדת המעקב לנציגי המשרדים בוועדה המחוזית, טענו בחקירתם כי לא הפעילו לחץ על הנציגים, אלא העבירו מסר לנציגים כי מדובר בתכניות חשובות המיועדות לקדם את החלטת הממשלה בענין הצלת לוד, ושיש חשיבות לתמיכה בהן.

  • המשנה למנכ"ל משרד ראש הממשלה, גולדנגורן, ואנשי אגף פיקוח ובקרה במשרד, ששימשו כועדת המעקב, טענו כי לא הפעילו כל לחץ פסול על חברי הועדה, וכי פעילותם נועדה להציג את "התמונה הכוללת" במסגרתה מצויות התכניות, ואת חשיבות התכניות לשם קידום שיקום העיר לוד.

    • לדבריהם, זו מהות תפקידם כועדת מעקב וכאגף פיקוח ובקרה, ואין מדובר במקרה חריג, אלא זו התנהלות שכיחה במסגרת תפקידם לקיום בקרה אחר ביצוע החלטות הממשלה. לדברים אלה נמצא חיזוק בהודעות נוספות שניגבו לענין זה. כך, למשל, מציין מנכ"ל משרד החקלאות בהודעתו, כי תופעה זו של פניות גולדנגורן בענינים כאלה "היא שכיחה מאוד."

  • ראוי לציין כי הסוגיה של מידת המחוייבות של נציגי הממשלה בועדות התכנון למדיניות הממשלה ולמדיניות משרדיהם, והאם לגיטימי להנחותם בהצבעותיהם, שבה ועולה לעתים לא רחוקות, שכן נקודת האיזון בסוגיה זו אינה קלה ליישום.

    • עוד בשנת 1990 הוציא היועץ המשפטי לממשלה הנחייה בנושא זה, בעקבות שאלה שהתעוררה עם הצבעת נציגי הממשלה במועצה הארצית לתכנון ולבניה ביחס לתכנית להקמת משדרי "קול אמריקה" בערבה, בהתאם להחלטת ממשלה בנושא זה.

    העמדה שגובשה באותה הנחיה, ואשר חזרה ונשנתה מאז פעמים רבות, בכתב ובע"פ, מבחינה בין הלגיטימיות של הנחיית הנציג בדבר מדיניות או עמדה עקרונית, של הממשלה, המשרד או השר בסוגיה פלונית; לבין החובה לשמור על שיקול דעת עצמאי בשאלה קונקרטית פלונית העומדת להכרעה, ואשר הנציג ינקוט בה עמדה בהתאם לחומר שיונח בפניו, ולדברים שישמע ויראה בדיוני הועדה.

    כמצויין לעיל, סוגיה זו התעוררה בזמן אמת בנוגע לדיוני הועדה המחוזית, וניתנה הנחיה בענין זה לכל הנוגעים בדבר, אשר גם הוצגה בפני חברי הועדה המחוזית בטרם הצבעתם על תכנית האב. גם בדיעבד קשה למתוח את הקו המדויק בין פעולות לגיטימיות של הנחיה והשפעה על חברי הועדה שננקטו בעניננו, לבין פעולות שחצו את גבול ההשפעה הלגיטימית. אין ספק כי חלק מהפעולות היו גבוליות, ואולי אף חצו את הקו, אך אין כל ראיה כי הדברים נעשו משיקולים זרים, ולמטרה אחרת זולת קידום יישום החלטת הממשלה בדבר הצלת העיר לוד.

    ראוי גם לומר, כי מסכת ההשתדלויות והלחצים של חברי ועדת המעקב, שהקיפהאת רוב משרדי הממשלה הרלבנטיים, אינה מתיישבת דפוס פעולה של מבצעי עבירה, ושל מודעות למעשה פסול ואסור. הדברים נעשו הן על-ידי ראש הממשלה עצמו, והן על-ידי עובדי המדינה במשרדו, בריש גלי, בישיבות פומביות רבות משתתפים, ובפניות בכתב.

  • אשר למעורבות ראש הממשלה שרון. אין חולק, כמפורט לעיל, כי שרון פעל אישית לקידום תכנית הצלת העיר לוד, והיה מעורב במעקב ובזירוז הפעילויות ליישום החלטת הממשלה בנדון. ברם, מעורבותו האינטנסיבית של ראש הממשלה בנושא לוד הוסברה על ידו במצבה הקשה ביותר של העיר לוד, שחייב פעולה דחופה ונמרצת מצידו ומצד הממשלה כולה.

    • מעדויות הנוגעים בדבר עולה, כי דפוס פעולה דומה ננקט על-ידי ראש הממשלה, ואנשי משרדו, גם בגיבוש וקידום תכנית השיקום של עכו ודימונה (לגביהן נתקבלו החלטות ממשלה דומות בנובמבר 2001 ובנובמבר 2002, בהתאמה), וכי גם תכנית עכו התייחסה לקידום תכניות בניה בהיקף גדול, לרבות בניה לכוחות הבטחון (הודעת דוד כהן, הממונה על מחוז הדרום; הודעת סופיה אלדור, ראש אגף תכנון במשרד הבינוי והשיכון; הודעת אלכס גולדנגורן, ואח').

    כן עולה מחומר הראיות, כי החלק התכנוני-קרקעי בתכנית הצלת העיר לוד גובש על-ידי הדרג המקצועי במשרד הבינוי והשיכון ואנשי תכנית אופק, ולא נמצאה כל ראיה הקושרת את שרון עם הפתרונות התכנוניים שהוצעו ליישום החלטת הממשלה, לא בנוגע לתכנית בן-שמן, ולא בנוגע לתכנית האב.

  • אשר לתכניות לגופן.

    • א. תכנית בן-שמן, כמצויין לעיל, הייתה התכנית הקונקרטית היחידה שהועלתה לדיון בועדה המחוזית. בשטחי תכנית זו לא היו לאפל כל זכויות או אינטרסים. התכנית הוכנה על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, כבעלי הקרקע, ומושב בן שמן כיזם, והיא נועדה להגשים את סע' 1 להחלטת הממשלה בדבר שכונה לאנשי כוחות הבטחון. מהחלטת הועדה שלא לאשר את התכנית עולה, כי אישור התכנית היה פוגע דווקא בסיכוי של אפל לקדם את התכנית שלו (תכנית גינתון), שכן סירוב הועדה לאשר את התכנית נומק בכך, שבעיר לוד יש כבר מלאי תכנוני גדול ביותר של יח"ד שטרם ניבנו או שווקו. אישור תכנית בן שמן היה מגדיל עוד יותר מלאי זה, וממילא מרחיק עוד יותר את אפשרות קידום תכנית גינתון.

    ב. אשר לתכנית האב. מדובר כאמור בתכנית רעיונית אסטרטגית באשר למגמות ההתפתחות של העיר לוד כולה. אמנם תכנית זו כללה גם את שטחי גנתון, אך יש לזכור, כי תכנית זו הובאה לדיון בועדה המחוזית לפי דרישתה של הועדה בהחלטתה בענין בן-שמן, וכי התכנית הוכנה על-ידי משרד הבינוי והשיכון עוד בתחילת שנות ה- 90. וכדברי מתכנן המחוז (דרוקמן), משרד הבינוי והשיכון וסופיה אלדור (ראש אגף תכנון במשרד) היו "הרוח החיה מאחרי תכנית האב." הם שהגו אותה, והם שהעלו אותה לדיון בועדה. כמצויין לעיל, גם הועדה המחוזית הביעה תמיכה עקרונית בתפיסה שביסוד התכנית, בדבר חיזוק העיר על-ידי הוספת אוכלוסיות חזקות בשטחים שיתוספו לעיר.

    לענין זה חשוב להבהיר גם, כי תכנית האב – שכללה את שטחי גינתון - גובשה, כאמור, במשרד הבינוי והשיכון עוד בשנים 1994-1992, בעוד רכישת שטחי גינתון על-ידי אפל נעשתה בשנת 1997, כפי הנראה מתוך הכרת התכנית, ובמטרה לקצור את פירותיה כאשר תבשיל לכלל תכנית בת-תוקף. לשון אחר - מבחינת סיבה ומסובב, תכנית האב לא הוכנה או עוצבה לקידום מטרותיו של אפל, אלא אפל הוא שביצע, כנראה, את מהלכיו העסקיים על יסוד המגמות שנקבעו בתכנית, שגובשה קודם רכישת הקרקע על-ידי אפל. עוד יצויין, כי גם אנשי עסקים אחרים רכשו באותה תקופה שטחי קרקע באזור זה (למשל אדמות המושב אחיסמך).

    ג. עוד חשוב להדגיש, כי שטחי גינתון סופחו עוד באפריל 1998 לתחום השיפוט של העיר לוד (בצו שר הפנים, א. סויסה); ובמרץ 2000 - גם לתחום מרחב התכנון של העיר לוד (בצו שר הפנים, א. שרנסקי). מכאן, שהכללת שטחי גינתון בתכנית האב שנדונה בועדה המחוזית בינואר 2003 אינה דבר חריג.

  • מכל המקובץ עולה, כי אין כאמור כל תשתית ראייתית אשר יש בה כדי לבסס את החשדות לפיהם פעילות שרון במסגרת התכנית להצלת העיר לוד ודיוני הועדה המחוזית שבאו בעקבותיה קשורה או נובעת מרצונו להטיב עם אפל, וממילא אין כל תשתית ראייתית לראות בפעילותו של שרון במסגרת זו משום "תמורה" לאפל בגין מתת שוחד שקיבל מאפל כנטען.

    • פרק חמישי: סוגיית היסוד נפשי

    א. כללי

  • גם אלמלא התעוררו שאלות וספקות ביחס להוכחת היסודות העובדתיים של העבירה - וכעולה מהאמור לעיל, לא כך הם פני הדברים בנסיבות המקרה דנן - עדיין יש להוכיח גם את קיום היסוד הנפשי, שכן "לקיחת שוחד אינה אפשרית מקום שהיסוד הנפשי של מודעות אינו מתקיים. עבירת השוחד מתגבשת רק במקום שבו קיימת מודעות בפועל של מקבל השוחד (או של הנותן) לעבירה אותה הוא מבצע." (ע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' יעקב גנות ואח', פ"ד נ(5) 367, 374-371).

  • כאמור בסעיף 19 לחוק העונשין, "אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית". בהיות עבירת השוחד עבירה התנהגותית, הרי שהיסוד הנפשי הנדרש לגביה הוא "מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות" (סעיף 20(א) לחוק העונשין).

    • הרכיבים הנסיבתיים של עבירת השוחד בהתאם לסעיף 290 לחוק העונשין הם: "עובד ציבור", "שוחד" ו"בעד פעולה הקשורה בתפקידו". לשם הוכחת קיומו של היסוד הנפשי נדרשת מודעות של מקבל השוחד לכל אחד משלושה רכיבים אלה (ע"פ 8573/96 מרקדו ואח' נ' מד"י, פ"ד נא(5) 481, 498; ע"פ 5803/97 כהן נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך נג 446).

    מודעות זאת יכולה להתבטא, לפי סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, גם ב"עצימת עיניים" מצד עובד הציבור, אם חשד בפועל בדבר קיום הנסיבות אך נמנע מלבררן. (ע"פ 5046/93 מדינת ישראל נ' הוכמן, פ"ד נ(1) 2, 9; ע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' גנות, פ"ד נ(5) 367, 376, 378).

  • בעוד ביחס לנותן השוחד היסוד של "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" הוא רכיב נסיבתי של האקטוס ראוס, היינו הכוונה המלווה את הנתינה (ע"פ 794/77 חייט נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 127, 132), הרי שמבחינת מקבל השוחד, יסוד זה הוא חלק של היסוד הנפשי של העבירה, כאחד מרכיבי המודעות הנדרשים מהמקבל, היינו מודעות לכך שהמתת ניתן לו על-ידי הנותן בעד פעולה הקשורה בתפקידו.

    • המונח "פעולה הקשורה בתפקידו" נתפרש בפסיקה ככולל לא רק פעולות שעובד הציבור מוסמך ורשאי לעשותן במסגרת תפקידו המוגדר, אלא גם פעולות הנעשות על ידו שלא במסגרת תפקידו, אך מתוך זיקה להיותו בעל תפקיד פלוני (ע"פ 534/78 קוביליו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 281; ע"פ 12/83 בואר נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 477, 479; ע"פ 150/88 לושי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 650, 654). עם זאת, אין די בקיום זיקה אקראית בין הפעולה של עובד הציבור לבין תפקידו, ונדרש שהזיקה תבטא קשר רלוונטי בין הפעולה לבין התפקיד, אף אם עשייתה אינה חלק מתפקידו המוגדר או הרגיל של עובד הציבור (ע"פ 205/84 צדיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (3) 85).

  • "נטל השכנוע בדבר היסוד הנפשי רובץ לפתחה של התביעה, וכל ספק סביר - ולו גם בדוחק - די בו כבסיס לזיכוי." (ע"פ 794/77 חייט נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 127, בעמ' 132ב'). "חובה זו לעולם היא רובצת על שכמה של הקטיגוריה ואינה עוברת לנאשם בשום שלב משלבי הדיון" (ע"פ 216/75 תמיר נ' מדינת ישראל פ"ד ל(2) 169, 174).

  • על-פי רוב, בעבירות שוחד, רכיב "עובד הציבור" הוא הקל והפשוט להוכחה, הן לענין קיום היסוד העובדתי, והן לענין המודעות אליו, המבססת את היסוד הנפשי ביחס לרכיב זה.

    • כך גם בענייננו, אין ספק ואין חולק כי שרון היה, כמפורט לעיל, "עובד הציבור" בכל המועדים הרלבנטיים, ראשית כשר התשתיות הלאומיות וכשר החוץ, בהמשך כחבר כנסת וכיו"ר סיעת הליכוד, ולבסוף כראש ממשלה. אין גם כל ספק באשר למודעותו של שרון לעובדת היותו עובד הציבור.

  • שני האדנים המרכזיים אפוא לביסוס היסוד הנפשי בעבירת לקיחת שוחד הם: מודעות לעצם קבלת המתת, ומודעות לכך שהמתת ניתן בזיקה לתפקידיו של עובד הציבור.

    • בעניננו נטען, כאמור, כי ניתן להוכיח את מודעות שרון לעצם קבלת המתת על-ידי הוכחת מודעות שרון להבטחות לתמיכה פוליטית בו מצד אפל, ועל-ידי הוכחת מודעותו להעסקת בנו גלעד, שעה שאפל נזקק לשירותיו, בהעסקה חריגה ופיקטיבית.

    באשר למודעות לכך שהמתת ניתן בזיקה לתפקידו, נטען כי ניתן לבססה על יסוד מודעות שרון לאינטרסים של אפל, הן בנוגע לקרקעות לוד והן בנוגע לפרוייקט האי היווני, וכן על מודעותו לחריגות העסקתו של גלעד על-ידי אפל.

  • משהצגנו לעיל את התשתית העובדתית-ראייתית הצריכה לענין, נבחן כעת, האם אכן יש בחומר הראיות כדי לבסס קיומה של מודעות מצד שרון, לעצם קיומה של מתת השוחד, ולכך שהמתת ניתנה לו בזיקה לתפקידיו של כעובד הציבור. בחינה זו תיעשה בנפרד ביחס לכל אחד משתי טובות-ההנאה הנטענות - הבטחות התמיכה הפוליטית, והעסקת גלעד.

    • ב. התמיכה הפוליטית

  • כמפורט בפרק הקודם, ספק רב אם התקיים בעניננו היסוד העובדתי של מתת שוחד. אולם, מכל-מקום, גם אם נצא מהנחה כי אכן ניתן לראות בנסיבות הענין בהבטחות התמיכה הפוליטית של אפל לשרון משום מתת שוחד, עדיין עלינו להוכיח את קיומו של היסוד הנפשי אצל מקבל המתת, היינו, האם היה שרון מודע לקבלת טובת הנאה (הבטחות התמיכה) מאפל, והאם היה מודע לכך כי זו ניתנה לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו.

    • אין ספק, כמובן, כי שרון היה מודע לעצם הבטחות התמיכה הפוליטית של אפל, שהרי הבטחות אלה השמיע אפל באוזניו. השאלה היא אפוא, האם היה מודע לכך כי אלה ניתנו לו "בעד פעולה הקשורה בתפקידו".

  • אכן קיימת חזקה שבעובדה, כי עובד הציבור יודע כי "הנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו את מתנותיהם, אלא כדי שייטה להם חסד במילוי תפקידו." (ע"פ 419/92 מדינת ישראל נ' חיים כהן ו-2 אח', פ"ד מז(3), 821). אך חזקה זו נבחנת על רקע מכלול הנסיבות, לרבות פרטי ונסיבות המתת הנטענת ומערכת היחסים בין הצדדים. זוהי נקודת התחלה של הבדיקה, אך לא נקודת סיום, ובסופו של יום הנטל נותר על כתפי התביעה.

  • דומה, כי מרבית הדברים והקשיים עליהם עמדתי לעיל, במסגרת ניתוח היסוד העובדתי של מסכת הראיות לענין הבטחות התמיכה הפוליטית, יפים אף לעניין ניתוח היסוד הנפשי. כך לעניין מערכת היחסים שבין אפל לשרון שעל רקעה ניתנו הבטחות התמיכה; וכך גם העובדה שמדובר, כפי הנראה, בהבטחות שלא הייתה מאחוריהן תמיכה של ממש; כך לעניין יחסו של שרון להבטחות שכאלה.

  • כמצוין לעיל, מערכת היחסים בין אפל לשרון היא מערכת יחסים פוליטית ואישית - הכוללת גם קשר בין בני משפחותיהם - שתחילתה שנים רבות קודם לאירועים נשוא התיק הנדון. אין גם כל אינדיקציה כי בפועל מימש אפל את הבטחותיו לתמיכה פוליטית בשרון; אדרבא, קיימות אינדיקציות כי במערכת הבחירות לראשות הליכוד תמך אפל דווקא ביריבו, ואילו במערכת הבחירות המקדימות, ככל שהייתה תמיכה, הרי שלא נמצאו לה ראיות, ומכל-מקום, לא נמצאו ראיות להעדפת שרון על פני מתמודדים רבים אחרים שנתמכו על-ידי אפל, לטענתו, או כי התמיכה בשרון היתה חריגה.

    • כמפורט לעיל, שרון עצמו, במסגרת הודעותיו במשטרה, ממעיט מחשיבות התמיכה של אפל, ("אתה לוקח את הכל הייתי אומר בערבון מאוד מוגבל... זה לא מסוג הדברים שאדם לוקח אותם ברצינות... אני אף פעם לא ייחסתי חשיבות גדולה לאמירה כזאת... כי אם לפי מה שאנשים מבטיחים אחד לשני, כולם היו צריכים להיבחר ובתוצאות הכי גבוהות."). כן ציין שרון את העובדה, שלמרות התמיכה שהובטחה לו על-ידי אפל הוא זכה בפריימריז במקום השביעי בלבד, שמבחינתו לא היה בגדר הצלחה, בלשון המעטה.

  • עניין לנו אפוא בהבטחות לסיוע בפעילות בזירה הפוליטית, על רקע מערכת היחסים הפוליטית שבין אפל לשרון, ועל רקע הכרות וחברות אישית ארוכת שנים. כאמור לעיל, קשה לראות בהבטחה לתמיכה פוליטית, כשלעצמה, ללא כל אינדיקציות מחשידות נוספות למשמעות התמיכה שהובטחה, או למימושה בפועל באופן חריג ויוצא דופן, משום טובת הנאה שניתן לראות בה משום מתת שוחד.

  • מעורבותו של אפל בבחירות פנימיות בליכוד - כמי שמעורה בחיים הפוליטיים מזה שנים רבות - היא פעולה טבעית וכמעט מתבקשת. לכן טבעי גם כי שרון יתייחס להבטחות אפל לתמיכה בו כהבטחות תמיכה שגרתיות של חבר ופעיל פוליטי, ולא כהבטחות הנגועות באינטרסים פסולים. לפיכך, כדי להפוך את הבטחה של אפל לתמוך באיש פוליטי ותיק ובכיר דוגמת שרון, עמו הוא מצוי בקשרי חברות שנים רבות, להבטחה הנגועה במעשה פלילי ופסול, יש צורך בראיות של ממש, שיבהירו - ברמה הדרושה למשפט פלילי - כי שרון היה מודע לכך שאין מדובר בהבטחת תמיכה שגרתית של חבר ופעיל פוליטי, אלא שזו נגועה גם באינטרסים פסולים. ראיות כאלה אין בנמצא.

  • קיימת גם חשיבות רבה גם להעדרן של ראיות המבססות את הזיקה שבין טובת ההנאה הנטענת לבין פעולות הקשורות בתפקידו של שרון. כמצוין לעיל, מחומר הראיות לא עולה כי אפל יזם פעולות וצעדים כלשהם שיבהירו לשרון שהבטחות התמיכה ניתנו לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו, היינו כדי לזכות בחסדיו של שרון במילוי תפקידיו הממלכתיים.

  • בנסיבות אלה לא ברור כיצד ניתן לבסס בראיות, כי שרון ידע, או אפילו חשד, כי הבטחות התמיכה שניתנו לו, לא ניתנו במהלך "המשחק הפוליטי" המקובל, ובמסגרת יחסיו האישיים-פוליטיים הממושכים עם אפל, אלא כדי לזכות ממנו לתמורה במילוי תפקידיו. זאת, מקום שהבטחות אלה היו ענין של שיגרה טבעית במערכת היחסים ביניהם, וכאשר אפל אפילו לא רמז לו כי לכך נועדה הבטחת התמיכה. כאמור, לאורך כל התקופה שבה מדובר, בשתי מערכות הבחירות, לא מצאנו כל אמירה או פעולה של אפל, שבה נוצרה איזושהי כריכה או יצירת זיקה בין התמיכה הפוליטית שהובטחה לשרון לבין עסקיו הכלכליים של אפל.

    • "ככל שההיכרות האישית יותר רופפת, טובת-ההנאה יותר "נכבדה", או הקשר עם התפקיד יותר אמיץ, כן תגבר הנטיה להסיק מן הנסיבות של הנתינה והלקיחה את היסוד הנפשי הנדרש. אולם טעות היא לחשוב כי טובת-הנאה שערכה קטן, ולו גם בין מכרים, לעולם אינה בגדר שוחד. מטרת הנתינה או הלקיחה היא הקובעת. אם יש ראיה שטובת ההנאה ניתנה או נלקחה "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של עובד הציבור – אשם אותו אדם בעבירת שוחד (וכן השני – אם הוא ידע על כך). ברם, טובת-הנאה כזאת אין בה עצמה כדי להצביע על מטרה פסולה. להיפך, לכאורה לפנינו מעשה תמים, אלא אם הוכיחה התביעה היפוכו של דבר; וככל שהדבר שניתן ונלקח הוא יותר מקובל, תצטרך הראיה לסתור להיות יותר חזקה."

    (ע"פ 794/77 חייט נ' מד"י, פ"ד לב(2) 127, 130 – ההדגשה אינה במקור)

  • וראוי עוד לזכור, כי בתקופת מערכת הבחירות המקדימות (הפריימריז), שימש שרון בתפקיד מפתח בנוגע לעסקיו של אפל (שר התשתיות, והאיש הממונה על מנהל מקרקעי ישראל), אשר בידיו היה הכוח לנסות ולפעול למען עסקי המקרקעין של אפל. למרות זאת, בכל התקופה הרלבנטית לא נמצאה בחומר הראיות ראיה המעידה על פניה של אפל לשרון בבקשה לסייע לו לעסקיו במסגרת מילוי תפקידו (וכזכור, באותה תקופה, שני טלפונים של אפל היו נתונים בהאזנה רצופה של משטרת ישראל).

    • בהקשר זה, אל לנו לשכוח גם, כי ככל שהתקרבו הבחירות הכלליות לכנסת במאי 1999 (אשר היה ידוע על קיומן מאז דצמבר 1998), ובעיקר לאחריהן, כשידוע היה שהליכוד איבד את השלטון, הלך ונסגר "חלון ההזדמנויות" של אפל בכל הנוגע ליכולתו להשתמש בשרון ככלי במסגרת עסקיו. ולמרות זאת, לא מצאנו שום ראיה המעידה על ניסיונות של אפל "לקצור את פירות" התמיכה שהעניק לשרון במסגרת הפריימריז.

    אשר לבחירות לראשות הליכוד בספטמבר 1999, אלה נערכו כאשר שרון היה באופוזיציה, ולא החזיק בתפקיד ממלכתי בו יכול היה להושיט לאפל, במילוי תפקידו כעובד הציבור, סיוע מוחשי בקידום עסקיו. והנה למרות זאת, גם הפעם מבטיח אפל סיוע פוליטי לשרון, דבר המחזק את גרסתו של שרון, שמבחינתו מדובר בהבטחה שגרתית בזירה הפוליטית.

  • אזכיר גם, שבארוחה שערך אפל לכבוד תת שר החוץ היווני ביום 12.1.99, בה השתתף שרון לבקשת אפל, השתתפות שעל-פי הנטען היוותה "תמורה" שהעניק שרון לאפל עבור התמיכה שזה העניק לו בפריימריז, לא עלה כלל פרוייקט האי היווני.

    • כן נזכיר, כי לגרסתו של שרון, מדובר היה מבחינתו בהזמנה שגרתית לארוחת ערב אצל אפל, אצלו היה פעמים רבות באירועים ובארוחות, שלא נקשרה מבחינתו לאינטרס עסקי של אפל הידוע לשרון באותה עת. הגם שניתן להניח ששרון הבין כי בנוכחותו בארוחת ערב שעורך אפל לתת שר החוץ היווני יש כנראה אינטרס עסקי לאפל, עדיין ניתן לראות את היענותו להזמנה על רקע יחסיו האישיים-פוליטיים עם אפל, ולא במסגרת יחסי תמורה למתת שוחד על דרך פעולה הקשורה בתפקידו. אזכיר לענין זה, כי אין בידינו ראיות כי שרון היה מודע, בשלב זה, לפרוייקט האי היווני. גם אירוע זה, הגם שנערך בסמוך לפריימריז, נעדר אפוא את אותה זיקה בין התמיכה בבחירות לבין פעילות ממשית למען קידום עסקיו של אפל.

  • זאת ועוד, שתי מערכות הבחירות בהן אנו עוסקים - הפריימריז בפברואר 99', והבחירות לראשות הליכוד בספטמבר 99' - היו סמוך לאחר שאפל זכה ל"מפח נפש" משרון בכל הנוגע לעסקיו. כפי שפורט לעיל, במהלך שנת 1997, ניסה אפל להעזר בשרון, באופן גלוי, על מנת לפתור את בעיותיו מול מינהל מקרקעי ישראל בכל הנוגע לקרקעות שבבעלותו. ניסיון זה הסתיים בכישלון. לאחר מכן במהלך השנים 1999-1998 ניסה אפל לפעול לשינוי מדיניות מינהל מקרקעי ישראל בענינו, אך שרון נתן גיבוי מלא ומתמשך למנהל המינהל (דרכסלר), שעמד נגד אפל, ובכל משך כהונתו כשר (עד יולי 1999), המשיך שרון להתעלם מצרכיו של אפל, ולא נקט בשום פעולה למען קידום עסקיו.

    • במצב דברים זה קשה לראות כיצד ניתן לקשור, מבחינתו של שרון, את הבטחות התמיכה שניתנו לו על-ידי אפל עם פעולה הקשורה בתפקידו, וכיצד ניתן להוכיח כי שרון הבין כי הבטחות התמיכה נועדו מבחינתו של אפל לשמש כמתת שוחד.

  • אין די אפוא בהצבעה על עצם קיומם של אינטרסים פרטיים כאלה ואחרים של מציע התמיכה הפוליטית כדי לבסס את הטענה, כי התמיכה הפוליטית אכן ניתנה בשל אותם אינטרסים פרטיים; בה בעת אין די בעצם המודעות של מקבל הבטחת התמיכה הפוליטית לקיומם של אינטרסים פרטיים של המציע כדי לבסס מודעות פלילית שהצעת התמיכה הייתה בשל אותם אינטרסים.

    • כדי להוכיח את הפסול שבמתן הבטחת התמיכה הפוליטית או בקבלתה, מוטל על התביעה לבסס בראיות של ממש את הטענה, כי אלה ניתנו בזיקה לפעולה שהנותן מצפה מעובד הציבור לנקוט בה במסגרת מילוי תפקידו של זה האחרון, וכי זה האחרון מודע לכך.

    דרכי ההוכחה האפשריות של טענה כזו רבות ומגוונות. אלה יכולות לבוא מראיות ישירות, מראיות נסיבתיות, מפעולות או אמרות שבאו לעולם לפני המתת, בסמוך למתת, ובנסיבות מסוימות, גם זמן רב לאחר נתינתו, אך אין אפשרות לדלג על הוכחת הטענה שהיא זו העומדת בבסיס עבירת השוחד: הקשר שבין המתת לבין הפעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור, והמודעות לקשר זה. במקרה דנן, כאמור, לא נמצאו ראיות כאלה.

  • סיכומם של דברים: ממכלול הראיות שנפרשו בפני, לא נמצאו ראיות של ממש שיהיה בהן כדי לשכנע כי שרון, בהיותו עובד הציבור, אכן קיבל מאפל הבטחות לתמיכה פוליטית כמתת שוחד, בעד פעולות הקשורות בתפקידו, והכל תוך שהוא מודע לכך שטובות הנאה אלה אכן ניתנו לו בעד פעולות שכאלה. הגרסה של שרון בענין זה אינה נראית מלאכותית, ומכל-מקום, בוודאי מספקת גרסה חלופית סבירה לגרסת השוחד.

    • ג. העסקת גלעד

    1. היסוד הנפשי של גלעד

  • גלעד היה מודע, כמובן, להעסקתו על-ידי אפל, תנאיה, ולכספים שקיבל מאפל במסגרת זו; אך האם היה מודע לכך (בהנחה שאכן כך היה), כי עצם העסקתו, וכן כי התשלומים שניתנו לו, לא ניתנו לו בשל שירותיו לפרוייקט, אלא כמתת שוחד לאביו?

    • לדעתי, לאחר בחינה יסודית וזהירה של כל חומר הראיות, אין תשתית ראייתית לביסוס מסקנה כי התקיים בגלעד היסוד הנפשי לעבירת השוחד, ובמיוחד לאור רמת הראיות הנדרשת במשפט הפלילי.

  • כמצוין לעיל, גלעד אמנם שמר על זכות השתיקה, וסירב למסור את גרסתו למשטרה, ולכך עשוי להיות משקל ראייתי נגדו. ברם, שתיקה עשויה לחזק את היש הראייתי, אך אינה יכולה להוות תחליף לראיות שאינן, ובעיקר כאשר קיימות ראיות נגדיות השוללות את החשד. מכל-מקום, בענייננו יש בידינו בפועל גרסה מפורטת של גלעד באשר לנסיבות העסקתו, וזאת באמצעות שיחותיו עם ספקטור בענין זה, שהוקלטו על-ידי ספקטור ללא ידיעת גלעד. מדובר בגרסה מפורטת, בעלת משקל ראייתי גבוה, שכן לא עברה "התאמות" המתלוות תדיר לגרסת חשוד בחקירה.

  • כמפורט לעיל, מחומר הראיות עולה, כי העסקתו של גלעד לא הייתה פיקטיבית, והוא אכן העניק בפועל שירותים בהיקף ובאיכות לשביעות רצון כל הנוגעים בדבר. ראינו גם, כי העסקתו לא הייתה חריגה מדפוס ההעסקה של אחרים בפרייקט; או מדפוסי העסקה מקובלים בפרוייקטים אחרים, כפי שהעידו גורמים מקצועיים שונים בפרוייקט.

  • אין גם בחומר הראיות כל שיחה של גלעד עם אפל, או עם אדם אחר המצביעה על מודעות של גלעד - בזמן אמת, או לאחר מכן - להיותו מעורב בהעסקה פיקטיבית שמטרתה להטיב עם אביו; אדרבא, התנהגותו בפגישותיו המתועדות עם ספקטור מצביעה על אמונה סובייקטיבית, ומשוכנעוּת מובהקת, כי הוא נתן לאפל, על-פי הסכם ביניהם, שירותים הולמים בגינם הוא זכאי לקבל את מלוא התשלומים שהובטחו לו. גלעד גם קבל בפגישות אלה עם ספקטור על אי-אמינותו של אפל בעמידה בהתחייבויותיו כלפיו ("הוא לא עומד בסטנדרט שלי לאמינות" - פגישה מיום 10.2.00).

    • בפגישות אלה מדגיש גלעד, כי על אף אי הנעימות הרבה הכרוכה במצב אליו נקלע מול אפל - אותו הוא עדיין מחשיב כידיד ואינו רוצה לפגוע בו - הוא אינו מתכוון לוותר על הכסף המגיע לו, ומוכן לעמוד בבדיקת פוליגרף וגם להגיע לבית משפט כדי לקבל את המגיע לו; התנהגות המעידה על העדר תחושת אשם.

  • גלעד העיר אמנם באחת מפגישותיו עם ספקטור, כי "כולם קישוטים. אולי גם אני קישוט. אני לא יודע" (שיחה מיום 10.2.00). ברם, אמירה זו נאמרת בספקנות, ובקונטקסט הכללי של טרוניה על אי הסדר בשלב זה של העבודה בפרוייקט (שהוא, לדבריו, "מדהים בגודלו ואי אפשר בלי שיטה וארגון"), ואין בה כדי לשנות את התמונה. יצויין עם זאת, כי העסקת ידוענים, בתשלום גבוה, כ"מותגים", וכ"מקדמי מכירות" היא תופעה רווחת (ואצל אפל בפרט), ואין בה, כשלעצמה, משום עבירה.

  • מהודעות ספקטור עולה גם, כי כאשר הועלתה הצעה, במהלך המו"מ של גלעד עם אפל על טיוטת ההסכם בתחילת 2000, לערוך הסכם מפורט עם אפל, "עם הרבה הצהרות וסעיפים", בדבר היקפו הגדול של הפרוייקט, ופירוט כל השירותים שנתן גלעד בפרוייקט עד כה, מחשש שמא יעלו בעתיד תמיהות על הסכומים הגבוהים בהסכם, מסרב גלעד להצעה, ומעדיף הסכם תמציתי ופשוט. גם עובדה זו מצביעה על העדר תחושת אשם.

  • ראוי עוד לציין בהקשר זה, כי בשיחה טלפונית מיום 5.2.01 של ספקטור עם גלעד (שהוקלטה על-ידי ספקטור), מזהיר ספקטור את גלעד, כי אמורה להתחיל חקירה משטרתית נגד אפל, ומייעץ לו להתרחק מאפל.

    • גם כאן גלעד אינו מגיב או מתנהג בבהלה, כמי שנחשף, או עלול להחשף כמעורב בעבירה, אלא שואל "אז מה עושים אבל יש לי חוזה שם". וכאשר ספקטור משיב כי אינו מכיר את "כל התמונה" בנוגע להעסקה של גלעד על-ידי אפל, עונה גלעד "זה מה שאתה מכיר זה מה שיש. החוזה זה מה שיש".

  • כן ראוי להדגיש לבסוף - ולכך חשיבות רבה - כי באף אחת מעשרות השיחות שנוהלו בין אפל לגלעד לאורך תקופה ממושכת (שנקלטו במסגרת האזנות הסתר), ובכל הפגישות עם ספקטור (שתועדו בהקלטות סתר על-ידי ספקטור) לא עולה קישור של העסקת גלעד כדרך לריצוי שרון או להבטחת תמיכתו באינטרסים של אפל. בשיחות אלה מעולם לא עלה שמו של שרון בקשר עם העסקת גלעד (הוא נזכר רק בשיחות על פוליטיקה או בעניני חולין); ההתייחסויות העקיפות היחידות לשרון בשיחות אלה הן בהקשר לארוחות עם היוונים, אך זאת רק בדברים טכניים של הגעה, שעה וכו'.

    • כן יצויין, כי בשיחות האמורות לא הוזכרו גם האינטרסים של אפל בקרקעות לוד, והקשיים בהם נתקל שם, וממילא אין גם דרך להוכיח את מודעות גלעד לאינטרסים אלה.

  • מכל המקובץ עולה, כי אין כל ראיה למודעות של גלעד, כי העסקתו היא - כנטען - פיקטיבית ומהווה מתת לאביו בעד פעולה הקשורה בתפקידו, וכאמור, גם בשיחות הרבות בין אפל לגלעד אין כל רמז לכך.

    • יתרה מזו, דפוס ההתנהגות של גלעד, לכל אורך הדרך, אינו מתיישב עם דפוס התנהגות של מי שמודע לכך שהכספים שהוא תובע אינם מגיעים לו בדין, אלא דווקא עם דפוס התנהגות של מי שמשוכנע ומאמין כי נשכר למתן שירותים לפרוייקט בשל כישוריו ועל רקע ידידות אישית עם אפל, וכי "סיפק את הסחורה" בהתאם למוסכם, ומגיע לו התשלום שהוסכם. לכל אורך השיחות המוקלטות שלו עם ספקטור, חוזר אצל גלעד, שוב ושוב, הביטוי שהוא זכאי לקבל "מה שמגיע לו", לפי הסיכומים ולפי העבודה שנתן.

    אזכיר גם, כי כבר עם תחילת העסקתו ביקש גלעד לעגן את תנאי ההעסקה בהסכם כתוב, ולאחר מכן, כשנראה היה שאפל מנסה להתנער מתשלום יתרת הכספים, הוא מערב גורמים שונים בנסיון לגבות את חובו מאפל, מנהל מו"מ ממושך עם אפל, בשיתוף עורכי דין משני הצדדים, במסגרתו מוחלפות ביניהם טיוטות רבות בכתב, עד לחתימת ההסכם הסופי. אין זה דפוס פעולה אופייני של מעורב בפעילות בלתי חוקית. קשה להניח, כי אם גלעד היה מודע לכך שמדובר בהעסקה לא כשרה, הוא היה מסתכן בחשיפת עצמו וחשיפת אביו - בפעולות שנקט כאמור, ועל ידי עירוב גורמים חיצוניים במגעיו עם אפל - כמי שמעורבים בעבירה חמורה.

    2. היסוד הנפשי של שרון

  • שאלת היסוד הנפשי מבחינת שרון בנוגע להעסקת גלעד היא: האם היה שרון מודע להעסקת גלעד, והאם היה מודע לכך, כי העסקת גלעד על-ידי אפל הייתה העסקה למראית-עין בלבד, ללא תמורה של ממש מצד גלעד, וכי נועדה, למעשה, כדי להעניק לו טובת הנאה "בעד פעולה הקשורה בתפקידו." זאת, כמובן, בהנחה שהעסקת גלעד אכן הייתה אמצעי למתן שוחד מצידו של אפל.

    • לפי הנטען, שרון היה מודע לכך שגלעד הועסק בשכר גבוה על-ידי אפל בפרוייקט האי היווני. טענה זו נסמכת על הודעתו של שרון במשטרה, וכן על שיחה טלפונית של שרון עם אפל מיום 17.9.99 שנקלטה בהאזנת סתר.

    אשר למודעוּת הנדרשת, כי העסקה זו היוותה מתת שוחד שניתן לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו - הטענה היא, כי מודעוּת זו ניתן לבסס על שילוב של המודעוּת של שרון לפיקטיביות ההעסקה של גלעד, עם מודעותו לאינטרסים של אפל בתחום הקרקעות באזור לוד ולהיזקקותו לשרון לשם קידומם.

    נבחן להלן דברים אלה.

    מודעות שרון להעסקת גלעד

  • כנשאל שרון בחקירתו, מתי נודע לו על כוונת אפל להקים פרוייקט תיירותי ביוון, השיב שהדבר היה כנראה בתקופה שכיהן כשר החוץ (בין אוקטובר 98' ליולי 99'), כאשר גלעד סיפר לו שהוא "עומד לעבוד בנושא של פרוייקט תיירותי". כמפורט לעיל, מחומר הראיות עולה, כי תחילת העסקתו של גלעד היתה בסביבות אמצע חודש מרץ 1999, ולפיכך ניתן למקם את מודעותו של שרון לקיומו של פרוייקט האי היווני, ולכך שגלעד אמור היה לעבוד במסגרת פרוייקט זה, בסמוך לפני אמצע מרץ 1999.

    • בתשובה לשאלה, האם ידע מה אמור היה להיות שכרו של גלעד במסגרת פרוייקט האי, השיב שרון "לא, לא ידעתי, הוא אמר לי שזה יהיה שכר גבוה".

  • הראיה הנוספת לענין מודעות שרון להעסקת גלעד על-ידי אפל, ולענין גובה השכר שאמור היה גלעד לקבל, מצויה בשיחת טלפון בין שרון לאפל מיום 17.9.99. שיחה זו הייתה ביוזמת שרון, ובה ביקש שרון להתעדכן באמצעות אפל באשר להתפתחויות בנוגע לסיעת ש"ס ולאריה דרעי. אפל, מצידו, מסיט את השיחה לפרוייקט האי היווני והעסקת גלעד בפרוייקט. במסגרת זו (ולהלן עוד נעסוק ביתר הרחבה בשיחה זו) אומר אפל לשרון, בהתייחס לגלעד: "יש אתו בעיה גדולה... הוא אומר לי עד היום כל הזמן בחיים שלי לימדו אותי איך מפסידים כסף, אני הפעם הולך להרוויח, אני לא יודע מה אני אעשה עם זה... הוא פתאום התחיל להבין ש... להרוויח כסף זה דבר ענק... וזה יהיה בעזרת ה' בגדול, בגדול מאוד".

  • מהאמור עולה אפוא, כי לקראת מרץ 1999 ידע שרון על העסקת גלעד, ואף ידע שהוא עתיד להשתכר "שכר גבוה". בהמשך לכך, בספטמבר 1999 הוא אף שומע מפי אפל, כי "זה יהיה בעזרת ה' בגדול, בגדול מאוד". אף שלא לגמרי ברור, כי בדבריו אלה התכוון אפל לשכרו של גלעד ולא לפרוייקט, נצא מהנחה שהדברים התייחסו לגובה השכר.

    • ככל שנראה את העסקת גלעד כמתת - בכפוף להערתנו לעיל בהקשר זה - הרי שניתן לומר ששרון היה מודע למתת זו, ואולם, לשם הוכחת היסוד הנפשי נדרשת הוכחת המודעות לכך שהמתת ניתנה "בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו" של שרון, וזאת נבחן להלן.

    מודעות שרון - "בעד פעולה הקשורה בתפקידו"

  • כאמור, בעוד יסוד ה"בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו" מבחינתו של נותן השוחד מהווה חלק מיסודותיה העובדתיים של העבירה, הרי שביחס למקבל השוחד יסוד זה מהווה רכיב בהוכחת היסוד הנפשי. באשר לשאלה האם לשם הוכחת ה"בעד" נדרשת הוכחת יסוד נפשי של כוונה מצד מקבל השוחד להיטיב עם נותן השוחד, קבע בית המשפט העליון בפרשת בן עטר (ע"פ 1877/99, פ"ד נג(4) 695), כי אין צורך להוכיח כוונה כזו.

  • מה נדרש אם כן לשם הוכחת היסוד הנפשי לרכיב ה"בעד"? מהפסיקה עולה, כי נדרשת מודעות לכך שהמתת ניתנה בזיקה לתפקידו של איש הציבור, ולמעשה "המודעות הנדרשת מלוקח השוחד מתייחסת לכוונה של נותן השוחד: זוהי כוונה לתת מתת לעובד הציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו. במודעות לכוונת הנותן טמונה השחיתות של הלוקח" (פרשת בן עטר, שם). בעניינו נדרש איפוא להוכיח את מודעותו של שרון לרכיבים הנסיבתיים, המבססים לכאורה את מתן המתת על-ידי אפל בעד פעולות של שרון במסגרת מילוי תפקידו

  • בהעדר כל ראיה ישירה המצביעה על מודעות של שרון לכך שהעסקת גלעד על-ידי אפל הייתה מתת שוחד שניתנה לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו, יש לבחון, האם ניתן, כנטען, להסיק את קיומה של מודעות כאמור אצל שרון באופן נסיבתי, בהסתמך על שילוב של המודעוּת של שרון, ככל שישנה, לפיקטיביות ההעסקה של גלעד, עם מודעותו לאינטרסים של אפל בתחום הקרקעות באזור לוד ולכך שאפל זקוק לו לשם קידומם.

    • מודעות שרון לפרטי ונסיבות ההעסקה של גלעד

  • בכדי להוכיח את מודעות שרון לחריגות העסקת גלעד, יש להוכיח את מודעותו לכך שהעסקה זו היתה, כנטען, העסקה "בתנאים כספיים מפליגים וללא תמורה של ממש מצד גלעד, בהעסקה שיש בה מידה רבה של חריגות עד כדי פיקטיביות".

    • כפי שפורט בהרחבה לעיל בפרק הניתוח העובדתי של העסקת גלעד, אין בידינו כל תשתית ראייתית המצביעה על כך שההעסקה הייתה העסקה למראית עין בלבד; אדרבא, הראיות מצביעות על ההיפך, והדברים המפורטים בניתוח העובדתי בנוגע להעסקה יפים ככלל גם לעניינו. להלן נעמוד על מספר נקודות נוספות לענין מודעות שרון בהקשר זה.

  • שרון, כאמור, ידע כי גלעד מועסק בפרויקט האי היווני על-ידי אפל ב"שכר גבוה". מודעות ל"שכר גבוה" אינה כמובן מודעות לפיקטיבית ההעסקה. "שכר גבוה" כשלעצמו הוא מונח יחסי, אשר ניתן להצדיקו בכישורים, בעבודה מאומצת, בהיקף הפרוייקט וברווח הצפוי שעתיד לצמוח ממנו. אין כל ראיה כי שרון ידע מהם בדיוק הסכומים בהם מדובר, או מהם סדרי הגודל של הסכומים בהם מדובר. אין כל ראיה כי שרון ידע במועדים הרלבנטיים על היקף הפרוייקט והרווח שאמור היה להפיק. באשר להיקף עבודתו של גלעד, מציין שרון כי ראה אותו יושב לילות ארוכים בחווה ועובד על המחשב.

  • נטען, כי אף אם לא ידע שרון במרץ 1999 באיזה סכומים בדיוק מדובר, הרי שכשנכנסו הכספים לחשבון חוות השקמים, אמור היה לדעת על כך, כמי שנהנה מהחשבון, אף שאינו בעליו, וזאת נוכח ההתנהלות הכספית של משפחת שרון.

    • כעולה מהודעות שרון : "... כבר הרבה שנים הם [גלעד ועמרי] עוסקים בכל העניינים הכספיים... הם גם מנהלים בעצם כבר, נדמה לי, מ- 89' גם את כל העניינים הכספיים שלנו... הם יכולים להסתכל בחשבונות ..לראות שאנחנו במשיכת יתר אז יעבירו משלהם או אם הם במשיכת יתר אז הם ייקחו... הייתי אומר בתחום הזה אה שחררו אותנו לגמרי מתוך כל ה..כל הנושאים האלה". ובהמשך: "אני לא מתעסק ב..דברים האלה אבל אה..פה צריך, אני יודע, כלי רחצה פה צריך דברים כאלה אז אה..אני אומר לו תשמע צריך לשלם פה צריך לשלם שם... אני מכין צ'ק אני חותם עליו זה כדי שאני לא אחזיק פנקסי צ'קים כל הזמן בכיסים כי בסופו של דבר אני שוכח אותם באיזה מקום".

    דברים אלה מהודעות שרון מהווים בהחלט ראיה לכך, ששרון נהנה מכספים המוזרמים לחשבון החווה (ולפיכך העובדה שחשבון זה הוא בבעלות גלעד ולא בבעלותו, אינה מונעת ראיית הכספים המוזרמים אליו כמתת שוחד, ככל שניתן היה להוכיח שמדובר במתת שוחד). ברם, לענייננו, נראה שהאמור בהודעות באשר להתנהלות הכספית של המשפחה, דווקא מקשה על הוכחת מודעות שרון לגובה הסכומים שמוזרמים לחשבון החווה. אמירותיו אלה של שרון, מראות דווקא על מידת ניתוקו מהעיסוק היום-יומי בכספים ובניהול חשבונות המשפחה. "הם [הבנים] עוסקים בכל העניינים הכספיים", הם אלה שמנהלים את החשבונות, מחזיקים את פנקסי הצ'קים, ומעבירים כספים מחשבון לחשבון.

  • שרון גם ציין, כי לגלעד יש קשר אישי עם אפל, מעבר לקשרים המשפחתיים בין שתי המשפחות, והוא ידע גם לציין כי גלעד השתתף בשיעורי תורה בביתו של אפל, וממילא מבחינתו לא היה זה תמוה שאפל מעסיק את גלעד.

  • באשר לכישורים של גלעד ידע שרון לומר, כי הוא בוגר "הפקולטה לחקלאות בתחום הכלכלה ואחרי זה עשה גם איזה פרק במינהל עסקים". (עומרי שרון מציין בהודעתו כי גלעד בעל תואר שני בכלכלה או במנהל עסקים בתחום השיווק).

    • שרון מתייחס בהודעותיו ארוכות לכישוריו של גלעד, ומכביר עליו שבחים הרבה. כך למשל: "אני אומר את זה לא רק כי הוא הבן שלי, אבל הוא בחור מאוד מוכשר... בקיא... כל המיחשוב הדברים האלה, הוא מכיר את הדברים האלה... הוא מסוגל לעשות עבודה בלתי רגילה. וחץ מזה – בחור רציני, זאת אומרת, אם לוקח משהו על עצמו, אז הוא עובד... ראיתי אותו יושב ימים ולילות... יש לו ראש מצוין, הוא בחור מאוד שיטתי ומסודר, שעובד ומסוגל לקחת נושא ולטפל בו באופן יסודי" כן הוא מציין, כי גלעד "תמיד היה תלמיד טוב ... הוא בחור מוכשר עוסק בעסקים ... עושה עסקים בכל מיני מקומות בעולם", אם כי לא ידע בדיוק היכן ומה עסקיו, וזאת נוכח סירובו הכללי של גלעד לשתף אותו בענין זה ("אתה תתעסק בערבים ובאמריקאים ואני אתעסק ... בעסקים. כל אחד עושה את חלקו. כל אחד עושה בתפקידו", כך על-פי שרון נהג לומר לו גלעד).

    הדברים אינם מובאים, כמובן, כראיה אובייקטיבית לכישוריו של גלעד, אלא באשר לגרסתו ולתפיסתו של שרון את כישוריו של גלעד, שהרי ביסוד הנפשי של שרון כעסקינן.

  • בענין הכישורים של גלעד יש להוסיף עוד, כי כפי שראינו בפרק הניתוח העובדתי, גלעד זכה לשבחים רבים על עבודתו וכישוריו גם מפי אחרים אשר עבדו עמו בפרוייקט (אם כי דברים אלה נאמרו בהודעות במשטרה ולא היו בידיעת שרון), וכן מפי אפל, בשיחות בזמן אמת שנקלטו בהאזנות סתר. הפעם היחידה בחומר הראיות בה אנו מוצאים התייחסות לכישורי גלעד הנאמרת באוזני שרון היא בשיחת אפל-שרון מה- 17.9.99, בה לאחר שאפל מזכיר את עבודת גלעד בפרוייקט, ולאחר ששרון אומר כי הוא מקווה שגלעד עובד לשביעות רצונו של אפל, עונה אפל: "הכי גדולה שיכולה להיות ... אתה תתפלא אתה תתפלא, שאפילו אתה שאתה אוהב אותו ואתה מעריך אותו, אתה לא מעריך אותו עד כדי כך ... זה בכל זאת נושא שהוא הרי לא הכיר אותו בכלל ... והוא היום מכיר אותו תאמין לי... הרבה בעלי מקצוע עובדים בזה הרבה שנים, עוד לא מכירים את זה כמוהו".

  • נראה אם כן, כי מעבר להנחה, שאבות אינם אובייקטיביים ביחס להערכת כישורי בניהם, הרי שמהדברים ששמע שרון מאפל יכול היה ללמוד, שגם מעסיקו של גלעד סבור שגלעד הוא בעל כישורים גבוהים מאוד, ועל שביעות רצון מלאה מעבודתו. בנסיבות אלה "שכר גבוה" (או שכר שהוא "בגדול, בגדול מאוד", ככל שלזאת הייתה הכוונה באותה שיחה) יש לכאורה הצדקה. ונזכיר שוב, כי אין ראיות ששרון ידע מהו אותו "שכר גבוה".

  • באשר לשאר המרכיבים, שאמורים להצביע לכאורה על חריגות ההעסקה: מתכונת ההעסקה ותפקידו של גלעד בפרוייקט, גובה השכר והסכומים ששולמו, וכו' - אין כאמור ראיה ששרון היה מודע אליהם. לא למותר לציין, כי כזכור, הניתוח העובדתי ביחס אליהם לא הצביע על חריגות. לעומת זאת, הרכיבים היחידים אליהם היה מודע שרון, כישוריו של גלעד ואיכות עבודתו, מצביעים כפי שראינו, דווקא על כך ששרון לא אמור היה לראות את ההעסקה כחריגה, ועל כך של"שכר הגבוה", עליו שמע, היתה לכאורה הצדקה.

  • כאמור, אין כל ראיה בחומר הראיות למודעותו של שרון למרבית פרטי העסקתו של גלעד. מודעות כזו ניתן היה לנסות ולבסס על טענה, כי גלעד מסר לשרון את הפרטים הללו (וככל שהעסקה זו היתה אכן פיקטיבית ונועדה לשמש ככסות למתת שוחד, זו לכאורה צריכה להיות מטרתו של אפל כנותן כשוחד). דא-עקא, שלא רק שלא ניתן לבסס העמדה לדין על השערות גרידא, אלא שכאמור אין כל ראיה שגלעד מסר לשרון פרטים כלשהם לגבי ההעסקה; אדרבא, מעדות שרון, כמו גם משיחתו הטלפונית עם אפל מ- 17.9.99, עולה דווקא, כי גלעד אינו משתף אותו במידע על עסקיו, ושרון לא מצליח "לדובב אותו". (יצויין, כי גם עומרי שרון מוסר בהודעתו, כי לא הכיר את פרטי ההעסקה של גלעד).

    • יתרה מזו, כפי שראינו, הראיות - ובעיקר פגישותיו הארוכות של גלעד עם ספקטור, המתועדות בזמן אמת על-ידי ספקטור ללא ידיעתו של גלעד - מצביעות על אמונה מוחלטת של גלעד בכך שנתן שירותים לאפל בעטיים מגיע לו שכר, ולא עולה כל רמז לכך שגלעד רואה את העסקתו כהעסקה פיקטיבית וחריגה, שאמורה לשמש כסות למתן שוחד לאביו.

    משמצאנו, כי גלעד לא ראה זאת כך, ודאי שלא יכול היה להעביר מסר מעין זה לאביו, ולפיכך, ככל שעבר מסר מגלעד לשרון בנוגע לפרטי ההעסקה, היה זה דווקא מסר ממנו אמור היה שרון להבין כי מדובר בהעסקה רגילה ואמיתית, כפי שהבין זאת גלעד.

  • אציין, כי ספקטור, בהודעתו מיום 15.6.03, בניגוד להודעותיו הקודמות, טוען כי פנייתו של גלעד אליו בפברואר 2000 באה לאחר ששרון אמר לו, כי לגלעד יש בעיה והוא מבקש שיעזור לו, וכי בפגישותיו עם שרון הוא סיפר לו, לשאלתו, כי הוא עוזר לגלעד והוא מקווה שהעניינים יסתדרו.

    • מעבר לעובדה, שקשה להסתמך על גרסאות ספקטור, במיוחד אלה שניתנו בשנת 2003 (אשר מתוכנן, כמו גם מהתרשמות החוקרים, עולה גישה מגמתית נגד שרון), טענה זו אינה מתיישבת עם גרסתו בהודעותיו הקודמות. יתרה מזו, בפגישת גלעד-ספקטור מיום 2.2.00 (וכזכור הפגישות תועדו על-ידי ספקטור ללא ידיעת גלעד), אומר גלעד לספקטור במפורש "אף אחד לא יודע שבאתי אליך פה למשרד... רק עומרי". דברים אלה, שהם כאמור תיעוד בזמן אמת, ולא אמירה בדיעבד בחקירה, סותרים לכאורה את טענת ספקטור.

    אוסיף, שגם אם אכן שרון הפנה את גלעד לספקטור, כטענת ספקטור, לא ברור מה זה מוכיח; לכאורה, אם גלעד התלונן בפני שרון שאפל אינו משלם לו את שכרו, שרון אמור להבין מכך שמדובר בהעסקה אמיתית, ולא פיקטיבית.

    לשיחת הטלפון בין אפל לשרון מיום 17.9.99

  • לפי הטענה, משיחת הטלפון שבין אפל לשרון מיום 17 בספטמבר 1999, שנקלטה בהאזנת סתר, ניתן להסיק כי שרון מכיר היטב את עסקת האי היווני, וכי הוא שרון "בקיא בנפתולי המשא-ומתן" בנוגע לפרוייקט האי היווני, ומודע לא רק לעצם העסקת גלעד אלא גם לפרטי העסקתו, ופרטי עסקיו של אפל.

    • לאחר עיון מדוקדק בתמליל המלא של השיחה, ולאחר שמיעת ההקלטה של השיחה מספר פעמים, אין לדעתי כל ממש בטענה זו.

  • השיחה הטלפונית מיום 17.9.99 הייתה ביוזמת שרון במטרה לשוחח על עניינים פוליטיים (אודות המתרחש בתנועת ש"ס, והאם צפוי שם פילוג עם אריה דרעי). שרון שואל את אפל, ידידו הקרוב של דרעי, מה קורה בתנועת ש"ס, ואילו אפל מסיט את השיחה לעניין האי היווני. לכל אורך השיחה (הלא ממושכת) שרון מנסה לדבר בענין הפוליטי האמור, ואילו אפל, בעיקר בחלקה הראשון של השיחה, מסיט את השיחה לעניני האי. מה ניתן אפוא ללמוד משיחה זו? אלה הדברים הרלבנטיים, לדעתי, לענייננו העולים מהשיחה:

    • א. התייחסותו של שרון בשיחה לאי היווני אינה ביוזמתו כאמור, ולא ניתן לראות בה הרבה מעבר להתעניינות מנומסת בתגובה לדברים של אפל, תוך נסיון לחזור בכל פעם לנושא הפוליטי.

    ב. מהשיחה עולה כי שרון יודע על קיום פרוייקט האי היווני, אך עולה גם כי שרון אינו מכיר את הפרוייקט מעבר למושג כללי בדבר עצם קיומו. מהשיחה עולה בבירור ששרון אינו יודע אפילו היכן האי, ומה המרחק שלו מהיבשה, כיצד מגיעים אליו וכיוצ"ב ("תגיד לי איזה מרחק זה מה..יבשת שם?", וכשאפל משיב "700 מטר 800 מטר" מגיב שרון: "זה הכל?... אה... זה לא הפלגה גדולה בים..."; ובהמשך: "דרך אגב כשאתם...בונים משהו...תבנו את זה לפי הכללים של רעידות אדמה...")

    ג. שרון אינו בקיא בפרטי הפרוייקט, ואינו יודע היכן עומד המו"מ על רכישת האי, ובהתאם לכך הוא שואל, לאחר שאפל מסביר לו על מיקום האי, "האי בידינו כבר?" בשאלה זו כשלעצמה קשה לראות הרבה מעבר להתעניינות גרידא, בלשון צינית-מבודחת, והיא בוודאי אינה מצביעה על "בקיאות בנפתולי המשא-ומתן" .

    ד. ואכן, אפל מביע אכזבתו מחוסר ההיכרות של שרון את הפרוייקט ("הוא [גלעד] עוד לא הכניס אותך בהתלהבות של העסק"). בתשובה לכך משיב שרון: "הבחור שלנו הוא בחור דיסקרטי שתדע... ענינים עיסקיים אף פעם לא חשף."

    ה. אפל מיידע את שרון כי גלעד הולך להשתכר כסף רב מעבודתו בפרוייקט, אך בה בעת משבח מאוד את עבודתו וכישוריו של גלעד. שבחים אלה אינם מתיישבים עם כוונה או מטרה של אפל, כנטען, להעביר מסר לשרון שהעסקת בנו היא למעשה מתת שוחד לו.

    ו. כאשר אפל שואל את שרון: "אנחנו נוכל פעם להינות מזיו.. במדינה החדשה שלנו, פעם אחת להזמין אותכם, אותך ואת לילי אבל באמת להנאה של אמת". סבר שרון כי הכוונה להזמנה לביתו של אפל. אפל מתקן אותו שהכוונה אל "הבית החדש ביוון", כשיהיה בנוי. שרון משיב "כן, אבל אני משלם."

  • יוצא אפוא, כי שרון אינו בקיא כלל ועיקר בפרטי עסקת האי היווני, או בפרטי העסקתו של גלעד. הוא שומע כאן, לכאורה לראשונה מאפל על השכר שישתכר גלעד, במושגים כלליים בלבד, אך בה בעת על שביעות רצונו הרבה של אפל מכישוריו ועבודתו של גלעד, ומקבל את הרושם כי גלעד מצדיק את השכר המשולם לו. אפל גם נשמע כאן מלא אופטימיות באשר להצלחת הפרוייקט.

  • יש לזכור כי שיחה זו מתנהלת כחצי שנה לאחר תחילת עבודתו של גלעד בפרוייקט, ומסתבר כי עדיין לשרון מידע כללי בלבד על הפרוייקט ועל פרטי העסקתו של גלעד.

    • ככל שמטרת השיחה, מבחינת אפל, היא להביא למודעותו של שרון, כי העסקת גלעד היא למראית-עין בלבד, ותכליתה האמיתית היא לשחד אותו, הרי שהשיחה מעבירה מסר הפוך כאמור, היינו, כי גלעד תורם תרומה חשובה לפרוייקט, ומצדיק את שכרו.

  • יש גם להדגיש, כי שיחה זו היא השיחה היחידה בין אפל לשרון, בכל תקופת ההאזנות לשיחות אפל במשך למעלה משנתיים, בה עולה נושא העסקתו של גלעד. שיחה זו מתקיימת זמן רב לאחר תחילת העסקתו של גלעד, כאשר שרון כבר באופוזיציה, והיא למעשה השיחה היחידה בין אפל לשרון העוסקת בהעסקת גלעד, וגם היא שיחה ביוזמת שרון דווקא, ונושאה הוא פוליטי.

  • מכל מהמקובץ עולה, כי אין בשיחה זו מאומה כדי לתמוך בטענת מתת השוחד בכלל, ובמודעות של שרון לכך שהעסקת גלעד היא למעשה מתת שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, בפרט.

    • מודעות שרון לאינטרסים של אפל ולהיזזקותו לסיוע שרון לקידומם

  • מחומר הראיות אכן עולה, כי בעת שנודע לו על העסקת גלעד על-ידי אפל (בסמוך לאמצע מרץ 1999), היה שרון מודע לכך כי לאפל יש אינטרסים בקרקעות באזור העיר לוד, לגביהן הוא נזקק להסכמות ואישורים של המינהל מקרקעי ישראל, שהיה תחת אחריותו אז כשר התשתיות. ברם, מחומר הראיות עולה גם, כי נסיונות אפל בשנת 1997 להשיג את תמיכת שרון בחילוקי הדעות שלו מול המינהל, לא צלחו, וכי לאורך כל התקופה שקדמה להעסקת גלעד (וגם לאחר מכן), נתן שרון גיבוי מלא וחד-משמעי למנהל המינהל, אשר סירב להיענות לבקשות ולדרישות של אפל (כמתואר במפורט בפרק התמורה לעיל).

    • לפי הנטען, יש ליחס משקל לענין קביעת היסוד הנפשי של שרון להתכחשותו בהודעותיו במשטרה להיכרותו עם פרטי עסקיו וקרקעותיו של אפל באזור לוד; הכחשה שאינה מתיישבת, לכאורה, עם העובדה כי אלה הוצגו לו על-ידי מנהל המינהל (דרכסלר) בנובמבר 1998. חוששני, שקשה לייחס משקל רב לעובדה זו, שכן מדובר בהודעות שניתנו כ-5 שנים לאחר הפגישה עם דרכסלר, ויקשה לסתור טענה מצד שרון שאין לצפות ממנו שיזכור לאחר זמן כה רב פרטים כאלה. שרון אינו מכחיש כי הוא יודע שאפל איש עסקים בתחום הנדל"ן, אך לדבריו לא התעניין בעסקיו, לא הכיר את פרטיהם, ואלה לא ענינו אותו בפעילותו במסגרת תפקידו.

  • תחילת העסקתו של גלעד הייתה בסמוך לפני סוף כהונתו של שרון כשר, ורוב תקופת ההעסקה היה שרון באופוזיציה, ולא נשא בכל תפקיד שהיה בו כדי לסייע לאפל בעסקי הקרקעות שלו.

  • עוד יודגש, כי בכל השיחות שהואזנו בין אפל לשרון אין כלל התייחסות להעסקת גלעד (למעט השיחה מ- 17.9.99 שנבחנה לעיל), ואין גם כל נסיון של אפל להביא לידיעת שרון, כי העסקת גלעד נועדה כמתת שוחד, ולרמוז לצפייתו לקבלת תמורה על-ידי סיוע לעסקי הקרקעות שלו.

  • אציין לבסוף, כי בכל התקופה בה הועסק גלעד, הפעולה היחידה שניתן לראות בה סיוע כלשהוא של שרון לאפל בעסקיו, היא השתתפותו בארוחת הערב עם ראש עירית אתונה ביולי 1999. ברם, יש לזכור, כי בתקופה זו היה שרון באופוזיצה, וכפי שכבר נאמר לעיל, קשה לראות בהשתתפות זו בארוחה דבר חריג, שכן זו משתלבת במערכת היחסים האישית בין השניים. אזכיר, כי ההשתתפות בארוחה הראשונה (עם תת שר החוץ היווני) הייתה לפני העסקת גלעד.

    • ד. "עצימת עיניים"

  • לאחר שמצאנו כי לא ניתן להוכיח, במידה הנדרשת במשפט פלילי, כי שרון היה מודע לקבלת מתת שוחד מאפל בעד פעולה הנוגעת לתפקידיו הציבוריים, יש אפוא לבחון האם שרון "עצם את עיניו", ונמנע מלברר אפשרות זו, אף שחשד בקיומה.

  • סעיף 20(א) לחוק העונשין מגדיר את היסוד הנפשי של "מחשבה פלילית" בעבירה התנהגותית, כ"מודעות לטיב המעשה ולהתקיימות הנסיבות... הנמנים עם פרטי העבירה." לעניין המוּדעות הנדרשת כאמור, מוסיף סעיף 20(ג)(1) לחוק וקובע, כי: "רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם".

    • סעיף 20(ג)(1) האמור, הוחק במסגרת תיקון 39 לחוק העונשין. מלשון הסעיף - "רואים אדם שחשד..." - עולה כי על החשד להיות חשד סובייקטיבי, ואין להסתפק במבחן נורמטיבי-אובייקטיבי של האדם הסביר. בכך נדחתה הגישה שצידדה בהכנסת מדד אובייקטיבי ל"עצימת עיניים", ולפיה גם חשד ש"צריך היה" להתעורר בליבו של הנאשם, אף אם לא התעורר בפועל, עשוי לשמש תחליף לידיעה ממשית (י' קוגלר, על דרישת המודעות כלפי הנסיבות בחלק הכללי החדש של חוק העונשין, פלילים ה (תשנ"ו) 149, 153). המחוקק קיבל בתיקון 39 את גישתו של פרופ' ש.ז. פלר - כפי שעולה גם מדברי ההסבר להצעת החוק - לפיה "עצימת עיניים" הינה התעלמות מודעת מאפשרות קיומה של נסיבה על אף החשד שמא היא מתקיימת, והימנעות עובר למעשה מבדיקת המצב לאשורו (ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (כרך א, תשמ"ד) 519).

  • אכן, לשם בחינת השאלה, האם התקיים חשד סובייקטיבי אצל החשוד במקרה נתון, ניתן להיעזר, מבחינה ראייתית, גם בבחינה אובייקטיבית של הנסיבות, אך המבחן נותר מבחן סובייקטיבי, והנטל נותר על התביעה להוכיח קיומו של חשד כזה. כך, למשל, נקבע: "החשד צריך להתקיים הלכה למעשה אצל עושה המעשה עצמו. ואולם, בהיעדר הסבר אחר, מסיקים את קיומו של החשד הסובייקטיבי על יסוד בחינה אובייקטיבית של הנסיבות שהיו ידועות לעושה המעשה." (ע"פ 4336/96 מדינת ישראל נ' שמחה דיניץ, פ"ד נא(5) 97, בעמוד 146).

  • מנוסחו של סעיף 20(ג)(1) לחוק עולה בנוסף, כי לצורך הווצרות מצב של "עצימת עיניים", ככלל, די בחשד ממשי, או בלשונו של פרופ' פלר: "חשד מעשי - רציונלי". בכך הכריע המחוקק לגבי אמרות שונות בפסיקה טרם תיקון 39 לחוק, אשר ניתן היה לפרשן כאילו הכלל הוא שנדרשת רמת חשד גבוהה, על מנת שישמש תחליף למודעות בפועל (וראו עוד לענין זה: ע"פ 3417/99 מרגלית הר-שפי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 735; קוגלר, שם; ר' קנאי "האומנם תמיד דין אחד לחושד וליודע? מחקרי משפט יב (תשנ"ו- 1995), 433).

  • האם אמנם חשד שרון כי אפל מעניק לו מתת שוחד בעד פעולות הקשורות בתפקידיו הציבוריים?

    • אין בחומר הראיות כל ראיה ישירה לקיומו של חשד סובייקטיבי מצד שרון לכך שאפל מעניק לו מתת שוחד בעד פעולות הקשורות בתפקידיו הציבוריים. שרון עצמו דוחה בהודעותיו אפשרות זו. האם קיימות ראיות אובייקטיביות המצביעות על חשד מצד שרון? נראה כי כל שנאמר לעיל באשר להיעדר ראיות בדבר קיום מחשבה פלילית, והקשיים המשמעותיים בהוכחת מודעות שרון הן לעצם קבלת המתת, ובעיקר לכך שמתת זו ניתנה בזיקה לתפקידיו, יפה ככלל גם לענייננו. עם זאת, נבקש להוסיף ולהטעים מספר עניינים, תוך התייחסות לשאלת התעוררות החשד, ולנסיון לבררו.

  • בשיחותיו של אפל עם שרון, אשר נקלטו בהאזנת סתר, אין כל ראיה או אינדיקציה שתצביע על קיומו של חשד מעין זה מצידו של שרון, או על כך שחשד זה צריך היה להתעורר בעקבות דברים ששמע מאפל.

    • לענין זה נודעת בעיני משמעות רבה, שכן, כאמור, המדובר בהאזנה לשיחות רבות בתקופה של למעלה משנתיים, היינו על עדות בזמן אמת, בעלת משקל רב של אותנטיות, וניתן היה לכאורה לצפות, כי יימצא לכך ביטוי בשיחות אלה (לענין זה נדגיש שאין אינדיקציה כי מי מהדוברים ידע או חשש שמאזינים לו).

  • בתקופה הרלבנטית לא נמצאו שיחות בין אפל לשרון, בהן מנסה אפל להביא לידיעת שרון את דבר העסקת גלעד, על מנת שיקדם את האינטרסים הכלכליים שלו, וגם לא נקלטה אף שיחה בה שרון מתעניין בנושא.

    • זאת ועוד, משיחת הטלפון בין שרון ואפל ביום 17.9.99, עליה עמדנו בהרחבה לעיל, נראה בבירור, כי אף שחלפו למעלה מ-6 חודשים מאז נודע לשרון על העסקת גלעד בפרוייקט האי, ידיעותיו של שרון בנוגע לפרוייקט ובנוגע לתנאי העסקתו של גלעד בפרוייקט, נותרו כלליות ביותר.

    מכאן ניתן להסיק, כי בכל התקופה האמורה (מרץ-ספטמבר 1999) לא היו, כפי הנראה, פעולות מצד אפל שנועדו להביא את דבר המתת הנטענת ותכליתה לידיעת שרון, ונזכור, כי תקופה זו הייתה "חלון ההזדמנויות" של אפל, שכן בתקופה זו שרון היה שר התשתיות, היינו כיהן בתפקיד בו היה יכול לסייע לאפל בעסקי הקרקעות שלו, וכי בסמוך לאחר-מכן (בראשית יולי 1999) עבר לאופוזיציה.

    לשון אחר - במצב בו אין ראיה לכך שנותן השוחד הביא לידיעת המקבל את דבר המתת, ובודאי כאשר אין ראיה לכך כי פנה אליו בבקשות הנוגעות לתפקידו, קשה יהיה לטעון כי אצל מקבל המתת התעורר חשד שהנותן ביקש לשחדו.

  • בנסיבות אלה, קשה לומר ששרון היה אמור לחשוד בכך שהעסקתו של גלעד אינה העסקה של אמת, אלא נועדה לשמש מתת שוחד. כזכור, לפי חומר הראיות, בסמוך למחצית חודש מרץ 1999 יודע שרון רק כי גלעד מועסק ב"שכר גבוה", ובספטמבר 1999 (כאשר הוא כבר באופוזיציה) הוא שומע מאפל שהשכר הוא "בגדול, בגדול מאוד" (ככל שהכוונה במילים אלה היא לשכר ולא לפרוייקט), אך הוא גם שומע על שביעות הרצון "הכי גדולה שיכולה להיות" של אפל מעבודתו של גלעד בפרוייקט.

    • אין בידינו אפוא לומר כי מידע זה יש לראותו כמחייב הדלקת "נורה אדומה" אצל שרון, במידה הדרושה כדי הוכחת יסוד נפשי של "עצימת עיניים".

  • איני סבור גם, כי ניתן לבסס חשד, כי התמיכה הפוליטית שהבטיח אפל לשרון לקראת הפריימריז בפברואר 1999, שבועות מספר לאחר שדרכסלר השיב את פני אפל ריקם, בגיבוי שרון, נועדה ל"שכנע" את שרון לפעול למען אפל, וכי שרון אמור היה למצער לחשוד בכך.

    • ראשית, כל שנאמר לעיל בנוגע לסוגיה של הבטחות לסיוע פוליטי כמתת שוחד, ולענין היסוד הנפשי של שרון ביחס להבטחות אלה, יפה גם לענין הנסיון להסיק קיום חשד לביסוס "עצימת עיניים". שנית, בשיחות בהן הבטיח אפל לשרון תמיכה פוליטית, אין רמז ממנו אמור היה שרון להבין או לחשוד שהדבר נעשה בעד פעולות למען אפל. שלישית, העובדה שניתנו הבטחות על-ידי אפל לשרון לתמיכה פוליטית גם לקראת הבחירות לראשות הליכוד בספטמבר 1999, לאחר ששרון גיבה את דרכסלר ולא סייע לאפל, ובזמן ששרון כיו"ר האופוזיציה רחוק ממוקדי הכח במשרד התשתיות ובמינהל, אמורה להצביע, בעיניו של שרון, דווקא על כך שתמיכת אפל בו אינה בעד פעולות הקשורות בתפקידו כעובד ציבור, אלא במסגרת היחסים האישיים-פוליטיים ביניהם.

  • העובדה שבפועל לא ניתנה תמורה על ידי שרון לאפל (כמפורט בפרק התמורה לעיל), מקשה אף היא, בהיבט הראייתי, על הוכחת מודעות מצד שרון, או לפחות חשד מצדו לכך שהעסקת גלעד, או הבטחות התמיכה הפוליטית, היו בגדר מתת שוחד "בעד פעולה הקשורה בתפקידו".

  • כאמור, תנאי להיווצרות "עצימת העיניים" כתחליף למודעות, הוא הימנעותו של אדם מלברר חשד שהתעורר בליבו בדבר טיב ההתנהגות או קיום הנסיבות. בהעדר ראיות כאמור לקיומו של חשד זה, או לנסיבות שהיו אמורות לעורר חשד, ממילא אין להסיק משמעות להימנעות מלבררו. אציין עם זאת, כי משנשאל שרון באשר להעסקת גלעד על-ידי אפל, ובאשר לעסקיו של גלעד בכלל, השיב: "...אני שואל אותו תגיד לי מה...אז הוא אומר אתה תתעסק בערבים ובאמריקאים ואני אתעסק...בעסקים, כל אחד עושה את חלקו כל אחד עושה בתפקידו, אני לא הצלחתי לדובב אותו...". ובהמשך שוב: "...תמיד זה היה אותו דבר הוא מחייך ואומר אתה תתעסק באמריקאים, אני עוסק בעסקים שלי...וכל אחד שיהיה בתחום שלו". וכשנשאל שרון אם גלעד "ממש מידר אותו בעניין הזה", השיב: "...כן...אי אפשר להוציא ממנו פרטים על הדברים האלה" (הודעה מיום 30.10.03).

    • אמירות אלה של שרון בחקירתו מקבלות חיזוק אובייקטיבי מדבריו לאפל בשיחה מה- 17.9.99, שנקלטה בהאזנת סתר בזמן אמת. לאחר שבשיחה עולה כי שרון אינו מכיר את פרטי פרוייקט האי, ואפל מביע את אכזבתו מכך, אומר שרון: "הבחור שלנו [גלעד] הוא בחור דיסקרטי שתדע...עניינים עסקיים אף פעם לא חשף...". יש לציין גם, כי סירובו של גלעד לספר לשרון על עסקיו לא התייחד להעסקה על-ידי אפל, מה שלכאורה אמור היה לעורר חשד אצל שרון בהקשר זה, אלא היה דבר שבשיגרה, כפי שעולה הן מהשיחה האמורה והן מהודעות שרון.

  • מהאמור עולה אפוא, כי גם בשימוש בדוקטרינת "עצימת העיניים" אין כדי לבסס תשתית ראייתית מספקת למודעותו של שרון, שכן לא ניתן לבסס ראייתית, במידה הנדרשת למשפט פלילי, חשד של שרון לקבלת מתת בזיקה לתפקידיו. כפי שציינו בתחילה, אף שהחשד הנדרש הוא חשד סובייקטיבי, ניתן להסיק את קיומו בעזרת בחינה אובייקטיבית של הנסיבות, וכך אכן עשינו. כאמור, לא נמצאו בנסיבות הענין ראיות שיסתרו את גרסת שרון להיעדר חשד מצידו.

  • לסיכומו של פרק זה:

    • כפי שהודגש לא אחת, ההכרעה בשאלה אם הוכחה המחשבה הפלילית הדרושה לשם הרשעה בעבירות שוחד, תלויה בנסיבות שנתבררו בכל מקרה. ברי עם זאת, שנטל השכנוע בדבר היסוד הנפשי רובץ לפתחה של התביעה וכל ספק סביר די בו כבסיס לזיכוי. (ע"פ 205/84 צדיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 85).

    ועוד נקבע, כי "במשפט פלילי מן הנמנע, כי בית-המשפט יסתמך, לצורך מסקנתו המפלילה, על הנחה גרידא - אף אם היא סבירה - בדבר קרותה של עובדה רלבנטית, הפועלת לרעת הנאשם, כי אם הכרחי שישתכנע שאכן אותה עובדה יש לה אחיזה בחומר העדות." (ע"פ 216/75 תמיר נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 169, 176-7).

    מכל המקובץ לעיל - הן באשר למודעות שרון לקבלת מתת שוחד בעד פעולות הקשורות בתפקידיו, והן בנוגע לאפשרות "עצימת עיניו" לכך - עולה כי קיים, למצער, ספק סביר, אם לא למעלה מזה, באשר להוכחת היסוד הנפשי של שרון בנסיבות התיק דנן.

    פרק שישי: סוף דבר

  • סקרנו לעיל בפירוט, אולי רב מדי, את כל מסכת העובדות, הראיות, הטענות וההסברים בתיק זה, וכן עמדנו על הקשיים ועל השאלות המשפטיות, שהתיק ופרשות המשנה שבו מעלים.

  • התוצאה הסופית, כאמור בראשית הדברים, היא כי לא נמצאה בחומר הראיות תשתית ראייתית מספקת להעמדה לדין של אריאל שרון או של גלעד שרון, ועל כן החלטתי לסגור את התיק נגדם בשל העדר ראיות מספיקות.

  • כפי שהודגש בראשית הדברים, החלטתי זו התקבלה - בהתאם להלכה שקבע בית המשפט העליון בפרשת יהב (בג"צ 2534/97 פ"ד נא(3) 1) - מתוך עמדה, כי דין אחד לראש הממשלה ולאחד האדם לענין מבחן דיוּת הראיות לשם העמדה לדין, שכן נקודת המוצא העקרונית היא שכל האזרחים שווים בפני החוק.

  • בהתאם לסעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מוטל על תובע להעמיד אדם לדין, אם השתכנע כי יש בחומר החקירה "ראיות מספיקות לאישום", זולת אם היה סבור שאין במשפט ענין לציבור. בפרשת יהב הנ"ל קבע בית המשפט, כי ה"ראיות מספיקות לאישום" מקום שקיימת "אפשרות סבירה להרשעה". ומסביר בית המשפט:

    • "עצם בחינת הסתברות ההרשעה [על-ידי התובע – מ.מ.] פירושה התחקות גם אחר אופן החלטתו של בית המשפט במשפט. היינו, הסתברות סבירה להרשעה אין פירושה רק הסתברות סבירה כי על פי חומר הראיות אכן ביצע הנאשם את העבירה המיוחסת לו, אלא הסתברות סבירה שבית המשפט יפסוק שאין כל ספק סביר שהנאשם אשם בביצוע העבירה..."

    (שם, בעמ' 12 - ההדגשה במקור).

  • הנה כי כן, מוטלת על התובע אחריות כבדה בבחינת הראיות ובהחלטה אם להעמיד אדם לדין - כאשר על הכף מזה מונח האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם עבריינים, ועל הכף מזה, זכויותיו של החשוד, ובהן זכויות היסוד שלו כאדם לחירות ולכבוד, וכדברי בית המשפט -

    • "העמדת אדם לדין אינה דבר של מה בכך, והשלכותיה קשות, אף אם בסופו של דבר יוצא הוא זכאי בדינו. והדברים ידועים... גישת "האפשרות הסבירה להרשעה" מעניקה לתובע שיקול דעת ראוי גם בחיזוי תוצאות המשפט, אם יוגש כתב אישום, שהוא אחד מן השיקולים הנוגעים לעניין. שכן, יש בו, כאמור, לצמצם את מספר אישומי השווא...

    הגשת כתב אישום, על אף שהתובע עצמו מעריך כי רב הסיכוי שהנאשם יזוכה על הסיכוי שיורשע בדין, איננה מצב תקין ורצוי. תוצאותיו של ההליך הפלילי, גם אם אינו מסתיים בהרשעה, גורליות מכדי שייעשה "ניסוי" בהגשת כתב אישום."

    (פרשת יהב, שם, בעמ' 12-10).

    על התובע מוטל אפוא להעריך בעצמו את הראיות, ובמסגרת זו גם להתחקות אחר אופן החלטתו של בית המשפט בהערכת הראיות ובמשקל שייתן להן, ועל יסוד הערכה כוללת זו עליו להגיע למסקנה, האם אמנם קיימת "הסתברות סבירה להרשעה" המצדיקה העמדה לדין. אין מקובלת עלי הגישה – וכפי שראינו, גם לא על בית המשפט - לפיה מקום שקיים ספק בלב התובע בדבר קיומן של ראיות מספיקות להרשעתו של אדם, עליו להגיש כתב האישום, ולהותיר את המלאכה לבית המשפט.

  • דברים אלה יפים, כמובן, ביחס לכל אדם ובנוגע לכל תיק. אבקש להדגיש, כי החלטתי בתיק זה אינה פועל-יוצא של גישה מקלה יותר כלפי ראש ממשלה או בכלל.

    • בעניננו, כאמור, חומר הראיות לוקה בחולשות בכל אחד מרכיבי העבירה, ואינו מתחבר גם לכדי מבנה כולל העומד על רגליו. הראיות בתיק זה אינן מביאות אותנו, אף בקירוב, לקיום האפשרות הסבירה להרשעה. בכל רכיב ורכיב של יסודות העבירה שבחנו וניתחנו בפירוט לעיל, קם ספק סביר, ולעתים אף למעלה מזה.

    בהחילי אפוא את מבחן "האפשרות הסבירה להרשעה" שקבע בית המשפט על מכלול הראיות בעניננו, הגעתי, כאמור, לכלל מסקנה חד-משמעית, כי אין בתשתית הראיות כדי לבסס "אפשרות סבירה להרשעה".

  • עבירת השוחד, בצד עבירת המרמה והפרת אמונים, הן העבירות העיקריות שקבע המחוקק למאבק בשחיתות ברשויות השלטון. "מטרת המחוקק בדיני השוחד היא להגן על המינהל הציבורי מפני שחיתות." (ע"פ 288/81 שמואל קישלס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2), 617, 625). על כן "שיטתנו החברתית והמשפטית מתייחסת בחומרה מיוחדת לעבירות השוחד." (ע"פ 1877/99 מדינת ישראל נ' חיים בן עטר, פ"ד נג(4) 695, 713). המאבק בשחיתות בכלל, ובשחיתות ברשויות השלטון בפרט, הוא מתפקידיה המרכזיים של התביעה, שכן השחתת המידות ברשויות השלטון פוגעת קשות באמון הציבור בשלטון. האמון הציבורי הוא תנאי חיוני לתפקוד תקין של מערכות השלטון והשירותים הציבוריים.

    • עם זאת, כבר נאמר רבות על כך, כי עבירת השוחד בדין בישראל מנוסחת באופן רחב ועמום, וגבולותיה אינם ברורים דיים. עמימות זו של נורמה פלילית חמורה "אינה עולה בקנה אחד עם הגיונו של עיקרון החוקיות, הקבוע בסעיף 1 לחוק העונשין. שכן, מעיקרון החוקיות מתחייב ש'החוק צריך להיות נגיש (בהבנה אליו) וגם ודאי (בתחומי פריסתו)'... נוכח רוחב יריעתן של הוראות החוק, על בית המשפט להזהר שלא "יילכד ברשת מי שהדין אינו חל עליו" (ע"פ 521/87 מדינת ישראל נ' עינב, פ"ד מה(1) 418, 425). סכנתה של לכידה "עודפת" כזאת היא כי יורשע בעבירת שוחד מי שמעשיו אינם שקולים לקלון שבלקיחת שוחד. יש גם "מקום לחשש מפני סילוף משמעות העבירה", כשמשמעות הסילוף היא שחיקת החומרה היתרה שבעבירת השוחד." (ע"פ 8573/96 מרקדו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, בעמ' 489-488).

    אכן עמימות זו היא, כפי הנראה כורח המציאות. ברם, עלינו לזכור לענין זה את דברי השופט ויתקון, אשר הזהיר, כי "אם נחיל הוראות אלו באופן מילולי, נגיע לפעמים לידי אבסורד. יש כאן, במעשה-חקיקה זה, מה שקרא לא מכבר השופט לורד וילברפורס "מידה רבה של "overkill (Customs and Excise Commissioners v. Tan (1977)). חוששני שרבים מן הלבטים שהתלבטנו בהם במשך השנים בכל מיני מקרי גבול, מקורם בהגדרותיו הסתמיות של המחוקק". (ע"פ 794/77 חייט נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 127 132).

    דברים אלה של השופט ויתקון צוטטו בהסכמה שוב ושוב בפסיקת בית המשפט (ראו למשל, בפרשת מרקדו הנ"ל, שם; ע"פ 205/84 צדיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 85 בעמ' 98).

  • ומה בעניננו? החשדות נגד אריאל שרון וגלעד שרון פורטו ונדונו לעיל בהרחבה. במרכזם של חשדות אלה עומדת, כזכור, פרשת העסקתו של גלעד שרון על-ידי דוד אפל בפרוייקט האי היווני, כאשר, לפי החשד, הייתה זו העסקה בתנאים כספיים מפליגים, ובקשר עסקי שיש בו "מידה רבה של חריגות עד כדי פיקטיביות", וזאת בעת שאפל נזקק לשירותיו של שרון לקידום עסקיו. לפי החשד, העסקת גלעד כאמור, כמו גם הבטחות לתמיכה פוליטית שנתן אפל לשרון בשתי מערכות הבחירות הפנימיות בליכוד במהלך 1999, היוו מתת שוחד לשרון כדי לזכות בסיועו, בפעולות הקשורות בתפקידו.

  • הטענה בדבר קבלת שוחד על-ידי שרון מבוססת על מסכת של טיעונים כוללניים, וראיות עקיפות ונסיבתיות. המדובר, לפי הטענה, במצב של יחסי משחד-משוחד הנמשכים לאורך שנים, ללא עוגן זמן ברור להתגבשות יסודות העבירה, כאשר אין קורֵלציה בזמנים בין רכיבי העבירה השונים, וכאשר תיאור החשדות כולל "מסעות בזמן", קדימה ואחורה, בהתייחס ליסודות העבירה. כך ביחס ליסוד העובדתי-התנהגותי של מתן השוחד הנטען, וכך גם ביחס להתגבשות היסוד הנפשי.

    • כך הם פני הדברים באשר לרכיבי התמורה הנטענת, אשר בחלקה מיוחסת למעשים של שרון בשנת 1997, היינו, כשנה וחצי קודם למתת השוחד הנטענת, ובחלקה מיוחסת למעשים בשנים 2003-2002, היינו כשלוש שנים לאחר המתת.

    "כלל הוא בחוק הפלילי שהן המעשה הפלילי והן הכוונה הפלילית חייבים להתקיים בעת ובעונה אחת, ורק במקרים נדירים יראה בית המשפט בכוונה שבאה לאחר מכן ושהתבטאה באקט גלוי נוסף, כאילו היא הופכת את הפעולה כולה לעבירה": ע"פ 742/78 טל נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 449, 455.

  • אין כמובן מניעה לקיום מבנה מורכב ומסועף של ביצוע עבירת השוחד, או כל עבירה אחרת, לרבות בהיבט של פריסת רכיבי העבירה במימד הזמן. אך הדבר מחייב תשתית ראייתית ממשית לחיבור קפדני של כל מרכיבי העבירה, בהתאם ליסודותיה הנורמטיביים, לכלל מארג אחד אחוד וברור. דא-עקא, שבעניננו, גם בראיה כוללת ובמבט רחב, כמו גם לאחר בחינה פרטנית ודקדקנית של הראיות, אין בנמצא ראיות של ממש ליצירת החיבור ההכרחי בין הפעולות והמעשים של שני הצדדים, ושל היסוד העובדתי והיסוד הנפשי, לרבות הוכחת הקשר סיבתי שבין המתת ל"פעולה הקשורה בתפקידו" של שרון.

  • כזכור, המשטרה קיימה, במשך למעלה משנתיים, האזנות סתר לשני קווי טלפון של אפל, בהן נקלטו אלפי שיחות. אף על פי כן, האזנות אלה לא הניבו את הראיה המכרעת - הישירה או העקיפה - לביסוס החשד ששרון קיבל שוחד מאפל. העדרה של ראיה כזו אומר דרשני, ויש לו משמעות ראייתית עצמאית. זוהי "שתיקה רועמת". קשה ליחס העדר ראיה כזו למקריות בלבד. כאמור, ההאזנות לא הניבו גם מצבור של חלקי ראיות היוצרות יחדיו את התשתית הראייתית הנדרשת.

  • כפי שקבע בית המשפט העליון, בע"פ 216/75 תמיר נ' מדינת ישראל (פ"ד ל(2) 169), מפי הנשיא אגרנט:

    • "מקום שהקטגוריה מבקשת להוכיח את אשמת הנאשם בעבירה המיוחסת לו, באמצעות ראיות נסיבתיות, חייבות אלו להצביע, שעה שהן שלובות זו בזו, באורח חד-משמעי על המסקנה שהלה ביצע את העבירה; שאם לא כן, לא תצא ידי חובת ההוכחה המוטלת עליה, אפילו לכאורה." (שם בעמ' 175).

    ועוד הוא אומר:

    "במשפט פלילי מן הנמנע, כי בית-המשפט יסתמך, לצורך מסקנתו המפלילה, על הנחה גרידא - אף אם היא סבירה - בדבר קרותה של עובדה רלבנטית, הפועלת לרעת הנאשם, כי אם הכרחי שישתכנע שאכן אותה עובדה יש לה אחיזה בחומר העדות." (בעמ' 176-7)

    בעניננו לא נמצאו כאמור אותן הראיות שיש בהן כדי לבסס העמדה לדין בגין החשדות שהועלו.

  • אכן, בעולם המשפט, כמו גם בחיים, יש מצבים בהם בשלם המורכב משני חלקים, עוצמת החלק האחד מחפה על חולשת החלק השני. זוהי מעין מקבילית כוחות, בה "ככל שהיסוד הנפשי של עושה העבירה (מבחינת מידת העניין שלו בביצועה) רב יותר, יש מקום להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד העובדתי... ולהיפך, ככל שמידתו של היסוד העובדתי אצל עושה העבירה, מבחינת איכות תרומתו לביצועה, רבה יותר, כך ניתן להסתפק בדרגה נמוכה יותר של היסוד הנפשי" (ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, 549).

    • נראה כי במקרה דנן לא ניתן להתגבר על הקשיים בהוכחת היסוד העובדתי, באמצעות דרגה גבוהה יותר של יסוד נפשי, ואף לא להיפך, שכן בעניננו שני היסודות גם יחד אינם מוצקים דיים, על-מנת לבסס אפשרות סבירה להרשעה כנדרש.

  • אציין לבסוף, כי אני מודע, כמובן, להשלכות אפשריות של החלטתי זו על כתב האישום שהוגש נגד דוד אפל (ת.פ. 8116/03 בבית משפט השלום בת"א), בנוגע לסעיף האישום הראשון המייחס לאפל מתן שוחד לשרון בגין הפרשיות נשוא החלטה זו. ברם, לא אעסוק בהשלכות אלה במסגרת החלטתי זו, והן יידונו בנפרד.

    • מני מזוז

    הקלק לחלק הראשון של ההחלטה


    תודה למי שיקליק על האייקון של פייסבוק


        תגובות   שלח תגובה >>








    זכויות יוצרים   ד"ר רוסטוביץ, פייביש ושות' חברת עורכי דין   פורטל משפט מיסוי ונדל"ן