יש לברך את המארגנים ואת המשתתפים על הדרך בה הוציאו לפועל את המחאה שלהם. תמיכה במאבק לגיטימי של קבוצה אחת, היא תנאי מוקדם ללגיטימיות של המאבק של קבוצה התומכת בדרך שונה ומנוגדת.
ביום 28.7.2004 התפרסמה בידיעות אחרונות הכתבה "הכל פתוח" מאת אמונה אלון
(הקלק).
להלן ציטוט מתוך הכתבה:
"אל תשאלו אותי מי אני מעדיפה ש"יפנה" אותי מביתי: שוטרים או חיילים. אל תחקרו
אם לדעתי צריכים חיילי צה"ל לציית לפקודת פינוי או להשתדל להשתמט ממנה. אל תבררו אם
אני "בעד התנתקות או בעד אלימות". ואל תזמינו אותי לכל מיני פגישות הידברות בין "שמאל" ל"ימין", שכל
מטרתן להוציא ממני הבטחה כי בבוא השעה אקום ו"אתפנה" מביתי ומאמונותי, בשקט ובאהבה.
ודאי שאני מתנגדת לאלימות, וברור שאני מגנה כל רצח ו"מייחלת באופן אקטיבי" ששום מחתרת יהודית לא תפוצץ את המסגדים בהר-הבית...
אריאל שרון נחוש בדעתו לבצע את תוכנית ההתנתקות, אבל מתנגדי התוכנית נחושים בדעתם למנוע זאת ממנו בדרכים דמוקרטיות.
השרשרת האנושית המופלאה, שמתנחלים משני צדי הקו הירוק התחברו באמצעותה לאורך עשרות ק"מ, מעידה הן על כוונתם של המתנגדים להיאבק במסגרת החוק ולהימנע מאלימות ומהסתה – והן על נכונותם
המיוחדת במינה להתגייס למאבק הזה במסירות נפש, מנער ועד זקן, נשים וטף, עד לניצחון."
יש לברך את אמונה אלון על הדברים שכתבה. איני שותף להשקפת עולמה ולדרך חייה, ודווקא משום כך יש לי הערכה
רבה אל הדרך בה היא בחרה להיאבק בהחלטת הממשלה. איני תומך בדרך שהוצגה בכתבה
"אין לה אלהים" שפורסמה כאן ב- 20.6.2004.
מדינה שבה הממשלה כופה את דעותיה על העם היא מדינה טוטליטרית.
חברה שבה רוב הציבור כופה את דעותיו על המיעוט היא חברה פשיסטית.
כולנו מייחלים לחיות במדינה דמוקרטית. בחירות לפרלמנט אינן הופכות מדינה לדמוקרטית. כדי לקיים מדינה דמוקרטית וחברה ליברלית, עלינו להיות סובלניים לדעות שונות משלנו, עלינו לכבד יחידים וקבוצות שמאמינים בערכים שונים משלנו, עלינו להוקיע מתוכנו את מי שאינו הולך בדרך זו, ועלינו לחבוש בבית האסורים את מי שבוחר בדרכים אלימות - בין אם הוא מתומכי רעיון פלוני ובין אם הוא ממתנגדיו.
אודות ARNONA
גרסת הדפסה
