עת"מ 2271/04 - מחוזי, ארנונה

עת"מ 2271/04

1. עתירה לבטל שומות הארנונה , שלטענת העותרת הוצאו ללא סמכות.

ביום 29/07/04 נתקבלה החלטת המנהל הארנונה (להלן: המנהל) מיום 18/07/04, בה נאמר, בין השאר, כי אם העותרת רואה במכתבה לגב' שמש הנ"ל השגה, הרי שתשובת המנהל תהיה בבחינת דחיית ההשגה.

מהותית דחה המנהל את ההשגה והוסיף כי העותרת רשאית להגיש ערר על החלטתו לועדת הערר, לענייני ארנונה כללית שליד המשיבה. העותרת אכן הגישה ביום 12/08/04 ערר.

2. המשיבה והמנהל טוענים כי מחמת שהחוק קובע את ועדת הערר כסמכות מכרעת ב"ערעור" על ההחלטה בהשגה, הרי שכל זמן שלא הוגש ערר ו/או לא הוכרע בערר, אין סמכות לדון בעתירה שבפני. היה והעותרת לא תבוא על סיפוקה בערר, עדיין יכולה היא לפנות לבית משפט זה בערעור מינהלי (להבדיל מהעתירה שבפניי).

ייאמר מייד, כי לו שאלת הסמכות היתה תלויה רק בכך שלא הוגש תצהיר לתמיכה בעתירה, אך העניין תוקן כאמור, לא הייתי רואה לנכון לדחות את העתירה על הסף. סוף סוף, המחדל תוקן וכבר נאמר על ידי קדמונים שאין בית משפט בבחינת מנהל תרגילי סדר גרידא.

3. חזרתי ועיינתי בשפע הטענות היפות והמלומדות של באי כוח הצדדים ובפסיקה הרחבה שהם הביאו בפני, אך ככלות הכל, נראה לי שהתבקשתי לדון בעתירה אשר מירב הפסיקה קובעת כי הסמכות לדון בה היא לועדת הערר. כנראה, שגם העותרת סברה כך. הראיה: היא עצמה הגישה גם ערר על ההחלטה בהשגה, שתוכנה זהה לעתירה שבפניי.

לא שמעתי כי הערר בוטל. עדיין קיימת אפשרות שאם אדחה את הבקשה לדחייה על הסף, יתקיים באותה סוגייה הליך מקביל בפניי ובפני ועדת הערר. זאת תופעה שכמובן איננה רצויה.

4. אם כה ואם כה, דעתי היא שהסמכות לדון בהחלטתו של המנהל היא של ועדת הערר, אשר סמכותה שוללת סמכות בית משפט זה לדון בעתירה.

לכן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם למשיבה הוצאות העתירה, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.