בשומת הארנונה מוטל על פקיד השומה של הארנונה להציג את עמדת הרשות המקומית בכל יסודות השומה: זהות הנישום, הנכסים נשוא השומה, שטחם והשימוש שנעשה בהם, וסכום ארנונה שהנישום נדרש לפורעו. לאחר הפקת שומת הארנונה מוצאת הודעת שומה ונשלחת אל הנישום.

כאשר הנישום אינו שבע רצון משומת הארנונה, הוא רשאי להתנגד לה בדרך של השגה על השומה. השגה כזו היא, למעשה, שומה נגדית מטעם הנישום. הכללים שחלים על שומת הארנונה חלים גם על השגה, אולם, הנישום אינו חייב לפרט בהשגתו את יסודות השומה שעליהם הוא אינו חולק.

ההשגה על שומת הארנונה מוגשת למנהל הארנונה. מנהל הארנונה רשאי לקבל את ההשגה במלואה או בחלקה, והוא רשאי לדחותה.

כאשר הנישום אינו שבע רצון מהחלטת מנהל הארנונה בהשגה, הוא רשאי להתנגד לה בדרך של הגשת ערר לוועדת הערר של הארנונה.

על החלטת ועדת הערר רשאים מנהל הארנונה והנישום לערער בזכות בפני בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אין זכות ערעור, אולם רשאים הצדדים לבקש מבית המשפט העליון, כי ייתן להם רשות לערער. כאשר רשות כזו ניתנת, דן בית המשפט העליון בערעור.

הגשת השגה על שומת הארנונה היא דרך המלך להתנגדות לשומת הארנונה. הסוגיות העולות בהקשר לכך הן באילו מקרים ניתן להתנגד לשומת הארנונה במסגרת הגנה מפני תובענה כספית של הרשות המקומית, במסגרת תובענה להשבת ארנונה שנגבתה ביתר, ולתובענה למתן פסק דין הצהרתי בדבר השומה הנכונה.

לשם בחירת הפורום הנאות לתקיפת חיוב בארנונה יש להבחין בין פעולת מועצת הרשות המקומית לפעולת הרשות המקומית עצמה. בהתקינה את צו הטלת הארנונה, פועלת המועצה כרשות מחוקקת. בקביעת שומת הארנונה, המוטלת על כל נישום ונישום, פועלת הרשות המקומית כרשות מבצעת. נישום המבקש לתקוף את החיוב בארנונה, צריך לזהות את הגורם הנתקף - מעשה החקיקה או מעשה השומה.

בחירת הפורום הנאות לתקיפת חיוב הארנונה אינו פשוט כלל ועיקר. לעתים, התקיפה היא של צו הטלת הארנונה ושל שומת הארנונה כאחת, ולעתים, תוקפים דבר אחד במסווה של דבר אחר. בע"ש 33,46/85 תעשיות אבן סיד נ' מנהל הארנונה של המועצה האזורית מטה יהודה [פ"מ תשמ"ז(א) 14] נקבע, כי לא הצורה שבה הלבישו הצדדים את התובענה היא הקובעת, כי אם התוכן.

נישום שלא השיג על החיוב בארנונה, לא יצלח, בדרך כלל, בהעלאת טענות כנגד שומת הארנונה כטענת הגנה במהלך תביעה אזרחית, המוגשת נגדו על ידי הרשות המקומית, או כהגנה בפני הליכי גבייה מנהליים.

כאשר עולה סוגיית סמכות הפורום הדן בהתנגדות לחיוב בארנונה, חייב הפורום הדן בהתנגדות לדון ולהחליט גם ביוזמתו. כללי הויתור וההסכמה לא יחולו בעניין זה, ובית המשפט ידון בטענה אפילו הועלתה לראשונה בשלב הערעור ע"ש 656/94 אולימפיה אוטו בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, [ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך ב', עמ' 319].