עיריית ירושלים תבעה ממשה נאור היטל סלילת רחוב "דרך בית חורון" או "דרך ביר נבאללה" ואגרת תיעול. הנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף.

הנכס של הנישום נמצא בקצה אזור התעשייה עטרות מצפון לירושלים באזור עוין. עם פרוץ האינתיפאדה, הוקמה גדר המגינה על אזור התעשייה מפני כניסת גורמים עוינים, והנכס נמצא מחוץ לגדר. בגדר קיים שער, אולם כוחות הביטחון אוסרים על פתיחתו. ניתן להגיע לנכס מהצד השני, ובגין כביש גישה זה הוטל היטל הסלילה. דא עקא, כביש זה עובר בשטח עוין ואינו מומלץ לנסיעת ישראלים.

הנישום טען, כי לנוכח המצב הביטחוני הוא אינו מפעיל עסק בנכס.

בית המשפט, השופטת מלכה אביב, קבע, כי בתנאים הנוכחיים פעל הנישום בדרך שכל אדם סביר היה פועל. הפעלת עסק במקום עלולה להיות כרוכה בסיכון עצמי, גם אם היה הנישום מחליט להפעיל עסק במקום, ספק רב אם מאן דהו היה מסכן עצמו כדי להיות לקוח.

הקביעה החשובה יותר הייתה, כי לגבי הנישום אין לנכס כל ערך כלכלי.

בית המשפט ניתח את תכלית היטלי הפיתוח, וקבע, כי בעלים של נכס, הנהנה מעבודת הסלילה והתיעול - מחויב בתשלום ההיטל והאגרה.

אמנם, בהיטל ובאגרה אין משמעות "לתמורה" או "למידת השימוש וההנאה של המשלם מהשירות או מהעבודה אשר מומנו באמצעות אותו תשלום", אולם, לכלל זה יש יוצאים מן הכלל.

הרציו העומד בבסיס החוק נקבע תחת הנחה בסיסית של שגרת חיים תקינה. כאשר הנחה בסיסית זו מתנפצת אל מול מציאות קשה, מתנפצת יחד עמה ההצדקה לחוק. בית המשפט הדגים מקרה כזה ופסק:

המסקנה אליה הגיע בית המשפט הייתה, כי דרך בית חורון אינה קיימת, נסחפה ונעלמה לה עקב האילוצים הביטחוניים. אין זה מקרה של מידת ההנאה מן הכביש, אלא העדר אפשרות סבירה לעשות בו כלל שימוש.

בית המשפט הביע תמיהה על מדיניות העירייה ואצר -

נפסק, כי יש לפטור את הנתבע מן ההיטל והאגרה. העירייה תוכל לשוב ולחדש את תביעתה רק כאשר ישתנו הנסיבות הביטחוניות באופן שהאזור כולו יהיה פעיל ובעל תנועה רבה.

בשלטון דמוקרטי, תשלומי החובה הם נגזרת של תמורה שמקבל הנישום מהרשות השלטונית. סכומי מס ההכנסה הם נגזרת של ההכנסות וסכומי המע"מ הם נגזרת של המחזור. סכומי הארנונה הם נגזרת של התועלת הכלכלית שיש למחזיק מהנכס, והוא הדין בהיטלי הפיתוח.

ודוק, בעוד תשלומי מס ההכנסה והמע"מ מושפעים במישרין מההכנסה ומהמחזור, אזי סכומי הארנונה מושפעים בעקיפין מהתועלת הכלכלית של המשתמש. הוא הדין בהיטלי הפיתוח.

כך למשל, תעריף הארנונה של "בנק" גבוה מתעריף של "משרד" על שום שהתועלת הכלכלית הממוצעת של בנק לכל יחידת שטח עולה על התועלת הכלכלית הממוצעת של משרד. מאותו טעם, תעריף של "משרד" עולה על תעריף של "תעשייה", ותעריף של "קרקע תפוסה" עולה על תעריף של "אדמה חקלאית".

בהיטלי פיתוח נגזרים סכומי תשלומי החובה משטח הנכס, מאורך החזית ומנפח הבניין. גם כאן יש השפעה עקיפה בין גובה התשלום לבין מידת ההנאה.

השופטת מלכה אביב לא נדרשה לבחון את סבירות סכומי היטל הסלילה ואגרת התיעול, משום שמסקנתה הייתה, כי התועלת לנישום היא אפסית.

למה הדבר דומה?

טול מסעדה המתנהלת בבניין שלגביו לא ניתנה תעודת גמר. בעל המסעדה משלם ארנונה כסדרה, אולם העירייה פותחת בהליכים להפסקת השימוש משום שלא ניתנה לבניין תעודת גמר. בית המשפט מצווה להפסיק את השימוש, והנישום מציית. היום שבו סגרה המסעדה את שעריה הוא היום שבו אין למחזיק עוד תועלת כלכלית בנכס, ומטעם זה אין להשית עוד ארנונה מאותו יום ואילך.

האם כל הרשויות המקומיות פועלות כך?

חלילה וחס. ועל כך שאל בית המשפט שאלה רטורית -

ואחרון חביב - הצדעה לשופטת האמיצה.

________