בית המשפט קבע, כי מתווה הנורמטיבי להוספת "סיווג חדש" לצו הארנונה מצוי בסעיף 4(א) בתקנות ההסדרים, משק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2004). שינוי סיווג בצו הארנונה מחייב קבלת אישור חריג משר הפנים ושאר האוצר, ובמקרה הנידון לא ניתן אישור כזה. תקנה 4 יוצרת מערכת של איזונים ובלמים בין זכותה וחובתה של רשות מקומית לממן שירותים לתושביה לבין מתן חירות יתר של הטלת ארנונה ללא פיקוח.

רשות מקומית אינה רשאית לקבוע לנכסים מסוימים סיווג חדש ללא האישורים הנדרשים, משום ששינוי כזה מביא לגידול משמעותי בגביית הארנונה, דבר שהמחוקק ניסה למנוע. כשם שרשות מקומית רשאית לדרוש תשלום ארנונה על פי דין, כך אסור לה לדרוש תשלום שאינו על פי דין.

כל אדם זכאי לצפות מרשות שלטונית, כי תפעל במסגרת החוקים, שהסמיכו אותה לפעול, וכי תחוקק את תעריפי הארנונה כדת וכדין. אלא שבישראל אנו חיים ולא באוטופיה. חדשות לבקרים אנו מתבשרים, כי רשות מקומית זו או אחרת מטילה ארנונה לא חוקית על הנישומים.

אלא שבכך לא די. כתוצאה בלתי נמנעת מהחקיקה הבלתי חוקית של תעריפי הארנונה, משיתה הרשות המקומית שומות ארנונה לא חוקיות, ומפעילה אמצעי גבייה דרקוניים לגביית סכומי הארנונה הבלתי חוקיים.

לטעמי, כאשר מועצה של רשות מקומית פועלת ללא סמכות ומחוקקת תעריפי ארנונה לא חוקיים, יכול כל נישום שנפגע מכך להגיש תביעת נזיקין נגד כל חברי מועצת הרשות המקומית שתמכו בחקיקה זו.

כאשר כיסו הפרטי של חבר מועצה יהיה בסיכון כספי משמעותי, יש סיכוי סביר, שידו תרעד בטרם ירים אותה לאישור חקיקת העוולה.

________

עתמ277/07 מקורות חברת המים בע"מ נגד מועצה מקומית חורה

בית המשפט לעניינים מינהליים באר שבע

כבוד סגן הנשיא ניל הנדל

ניתן ביום 29.1.2008

לפסק הדין